יומן מסע

תכלס, יש לי נפש רומנטית. והיא עד כדי כך רומנטית שלעיתים מחוות קטנות,  ושאין להן הרבה משמעות זוגית,  בעיקר מגברים שהיו מוגדרים בני זוג - מבלבלות אותי ממש וגורמות לי לראות את המציאות במשקפיים ורודים, 

וזה קצת מצחיק , כי מצד אחד אני מייפה את המציאות בעיני, מאמינה לסיפור של עצמי, ומצד שני אני מתוסכלת ומרגישה קושי פנימי לנוכח קשיי המציאות הסובייקטיבית.

וזה ניכר בי התנהגותית.

מבולבלים?

גם אנחנו.

מכירים את הסרט beautifull mind? 

הוא מתגבר על המחלה שלו על ידי זה שהוא מחניק את הדמויות הלא אמיתיות בראשו. לא זורם איתם. 

באחד הדיאלוגים הוא שואל את חברו משהו בסגנון- האם זה לא מה שקורה לכל החלומות שלנו, אם אנחנו לא מפתחים אותם?

ולנה נזכרתי בזה פתאום?

לא רוצה רומנטי יותר ולא רוצה ריגשי.

רציתי פעם וזה היה בביס הצרכים שלי בכלל והיום מחניקה וממיתה את זה בי.

ועם המות של אשליית הרגש החזק מתים גם תוצרי הלוואי- רצונות, ציפיות, תקוות, ובעיקר אכזבה וכאב.

וזה בכלל לא פוסט עצוב.

מי שירצה את זה ממני? ירצה מחוייבות או חום של אהבה זוגית, את מה שיש לי להציע כמכלול, שזה בכלל בכלל לא מעט?- יצטרך להרוויח הפעם. 

יצטרך לעבוד קשה ממש כדי להרוויח.

כי כרגע? אני מדי מאוהבת בחופש..

כל כך טוב לי החופש עם סקס ועם בדסמ ועם מלא חברים סביבי. מאוהבת קשות.

הנה שיר סופר רומנטי.

שדווקא כן מזיז לי מיתרים בלב.

(וואלה הגירסא של רביב כנר פי כמה יותר טובה משל ריהנה)