יומן מסע

גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת?

שום דבר לא נמשך.

בסדרה האגדית משחקי הכס, יש סצינה אחת לקראת הסוף, בה ג'ון סנואו ודינאריס מטיילים בוינטרפל, וואריס, טריון ודאבוס צופים עליהם מלמעלה ומדסקסים את העתיד.
הם עוד לא יודעים שממש עוד קצת ג'ון סנואו יתקע סכין בלב אהובתו.
Nothing lasts
אומר שם ואריז.

וזה נכון.
שום דבר הוא לא לנצח.

לא הרגשה הטובות שלנו.
לא ההישגים.
לא האהבות (שאולי לא נגמרות אבל לבטח משתנות עם הזמן, ולכן בהגדרה לא "נמשכות")
לא האכזבות.
לא שנאה.
לא אמון.
לא תשוקה.
לא כעס.
ולא געגוע.

שום דבר לא נמשך לנצח.
גם לא אנחנו.
אתמול בלילה, כשהרגשתי ממש לא טוב, אומנם ללא חום אבל עם צמרמורת מוזרה בשילוב  של בחילה וזיעה קרה,
חשבתי לעצמי- שתכלס, גם החיים זה לא לנצח.

ואולי, חלקית גם בגלל זה אני עושה את מה שאני עושה. שישאר פה אחרי, הרבה זמן כשאני כבר אהיה אוכל לתולעים.

שום דבר לא נמשך לנצח.
אבל יש דברים שנמשכים להרבה מאוד זמן.

לא גבר. אישה.
אישה הולכת לאיבוד דרך המרפסת.
אבל לפני זה היא הולכת לאכול איזה סטייק.