אנחנו ברכב שלי והוא נוהג.
"את יודעת", הוא אומר לי, "7 חודשים של היכרות".
לא יכול להיות. אני אומרת בקול ומתחילה לספר חודשים- ספטמבר, אוקטובר ... אפריל.
"וואלה" , אומרת לו, "מלא זמן :)"
"משהו נרגע בך". הוא אומר לי.
"טוב, הכרת אותי בתקופה סוערת. יש,לי נסיבות מקילות".
"כן" הוא אומר."אני שמח שנרגע".
אני עדין רעבה. הוא יודע.
ממש כיף איתו במועדון. החברה שלו. הנינוחות שחיוינו יחד.
הצחוקים.
החברות האמיתית שקיימת בינינו.
בסדמ פומבי כואב .
הוא יודע איך לגעת בי. ואני גומרת. צורחת את האורגזמה שלי בקול השמור לגמירות, בעמידה, בתנוחה לא אופיינית לי.
פותחת עיניים מעורפלות רק כדי לראות את הפנים שלו קרוב קרוב. מחייך אלי ואל העיניים הרעבות שלי.
נוסעים גמורים הביתה.
יושבים על הספה, בכירבול,
הוא מספר לי על שלו.
אני לו על שלי.
שנינו עוד קצת חולים. ולא מוותרים, ומתוך מקום של קירבה ואינטימיות בנבניתה עם הזמן-
סקס טוב, נטוך אשליות ומנחם לשנינו.
הוא נעים לי במיוחד כשהוא בתוכי.
מברשת השיניים שלי אצלו על השיש.
הבגדים שלי אצלו בדירה.
זה לא הולך לשום מקום.
זה עושה לי המון ביטחון.
~~~~~~~~~~
כל כך הרבה מוות לאחרונה סביבי.
ומה שאמרתי עד עכשיו- אני עומדת אחריו.
אני רוצה לחיות.
לעשות מה שעושה לי טוב.
מה שמרים לי מיתרים בנפשי.
מה שמרים לי מיתרים בגופי.
מה שמרים לי.
