שיתפתי את מחשבותי מהעת האחרונה עם חברה קרובה.
לכאורה נראה שהעוסקים בבדסמ עוסקים ב'סקס' אחר. חשיבה מתקדמת לצד פתיחות מינית. אומץ והעזה לצד התנסויות והכלה.
אבל תכלס?
ככל שאני חושבת על זה יותר ויותר? בדסמ טומן בחובו יותר הגבלות, מאשר הקלות.
יותר סגירות מאשר פתיחות.
יותר אנרגיה מגבילה, מאשר אנרגיה מאפשרת.
יותר החלטות מצמצמות אנרגיה.
סוג של קבעון מחשבתי.
אולי אני לא מדברת רק על בדסמ.
אלא עלי, ועל איך שאני חווה אותו ועל איך שחויתי אותו בעבר.
ועל מה שאני רואה ממרבית האנשים שאני מכירה שהם בדסמ.
ואני גם שמה בצד את האקטים הפיסיים, שבינינו? לתעופה המנטאלית והגופנית שנובעת מהפיסי? כל זה יכול להתקיים גם בעולמות תוכן אחרים, נפרדים מהגדרת הבסדמ.
ככל שאני חווה יותר -איתך ואיתכם,
משהו בתודעת ההויה שלי,
ומשהו ברמת הצרכים האישית שלי,
מתחדד לי.
ומתעצם.
מתדייק.
ומזדקק.
גיליתם לי, מבלי לגלות לי, עד כמה הייתי ועודני בחלק מהמקרים- מקובעת.
ועד כמה אני יכולה, ומותר לי, וזה בכלל צורך אצלי- לפרוש כנפיים.
