אני אדם מה זה חיובי.
באמת.
חזק ובעל תושיה ויוזמה ואומץ.
חבל לכם על הזמן.
ויעיד כך מי שמכיר אותי טוב.
אני לא רואה בעיניים.
אני תמיד אעדיף לראות את הצד החיובי של הדברים, את חצי הכוס המלאה.
גם כשרע, אני לא ממש שומרת בבטן. חלק מזה נובע מחוסר הסבלנות האינהרנטי שבי, וחלק מזה נובע מזה שאני פשוט לא אוהבת לחיות בחוסר אושר.
זה לא הקטע שלי.
היה פעם. תקופה ארוכה מאוד והתגרשתי מזה מתוככי עצמי. אם משהו לא בסדר- אני אגיד לך. לפעמים אפילו כמו פיל בחנות חרסינה. כך או כך זה יצא.
ויש ימים אחרים.
למזלי הם נדירים.
ימים שכל כך כואב לך מבפנים שזה משפיע על התפקוד הבסיסי היומיומי שלך.
זה מקשה עליך לפתוח עינים.
זה מקשה עליך לנשום.
שזה מערער את היסודות הבסיסים ביותר בחוית החיים שלך.
את בסיס של הבסיס.
ואתה עומד שם, בתוך עצמך, מלא בחוסר אונים, ורחמים עצמים, וחולשה, ועוד מלא סופרלטיבים כאלה שאני יכולה לתת. רגשות שאני לא אוהבת ולא רוצה לקבל בתוך עצמי.
אז אתה עומד שם , לא כי בחרת. כי כך העמידה אותך הסיטואציה של החיים.
ואין לך לאן לברוח. או מה לעשות.
או איך להתמודד.
אז אתה קובר את עצמך בעבודה. כמה שיותר יותר טוב, ולפחות בה יש לך גאווה, והישגים אמתיים ומשמעותיים,
ואתה מתכנס עוד יותר פנימה בתוך הכעס התסכול והשנאה והריחוק שזה דבר הזה מפתח בך.
ובא לך לסגור את הדלת.
מכל העןלם.
או מעצמך.
ולשחרר.
