היום אני חושבת שונה ממה שחשבתי לפני שנתיים שלוש על דרופים.
היה לי שולט, שהיו לי איתו המון דרופים. אחרי הרבה סשנים שלנו. דרופים קשוחים ביותר. עם בכי וחוסר יכולת כמעט טוטאלי לשלוט ברגש שלי.
בזמנו ייחסתי אותם לאפטר קר לא מספק, ולריחוק מנטאלי וריגשי מסויים שהיה ושהרגשתי בקשר בינינו.
אחריו היה לי קשר בו אחרי סשנים לא היו לי איתו דרופים בכלל. אבל בכלל בכלל לא. אז לכאורה זה ממש חיזק את הדיעה שלי שזה קשור לחוזקו של קשר ולחום המתפתח תוך הסשן ואחריו.
אבל האמת היא שיש עוד הסבר.
עבורי לפחות.
כי בהחלט יכול להיות שלמישהי אחרת זה אכן פונקציה של אפטר ושל רגש.
עבורי, ככל שעובר הזמן אני די בטוחה שאין שום קשר לאפטר קר. או לסוג הקשר.
ההסבר האחר נוגע לגבולות יכולת. אולי, עם האחד חשתי כל כך הרבה דרופים מהסשנים שלנו כי הם היו כאלה שהתקרבו לגבולות היכולת שלי. שאתגרו אותי, שהקשו עלי.
שדרשו ממני לתת. ולהשקיע ולהתאמץ.
שהייתה שם לקיחה ממני. אמיתית- פיזית ונפשית.
ועם האחר, כמה שלא חוינו דברים יחד, וחוינו, הרי שלא באמת התקרבתי לגבול שלי אף פעם. גם לא כשהיה לזה פוטנציאל מבחינת מה שעשינו. גם לא כשהיה כואב. מנטאלית ונפשית לא הייתי שם, בגבולות שלי.
לא באמת אותגרתי ברמה הזו.
אז גם לא חויתי דרופ.
אתמול, במהלך הדרופ של היום שאחרי, חשבתי שכנראה הגעתי לגבול.
כשדיברתי איתו על זה, הוא אמר שפעם הבאה הוא יעצור לפני זה ושהוא עוד לומד אותי.
"מה פתאום" אמרתי לו. אני רוצה לטייל בגבולות. אני מבקשת ממך לטייל שם.
וחשבתי- אחרת, מה המשמעות של מה שאנחנו עושים? קצת מכות בטוסיק לטובת מה?
לא לא.
אני רוצה לטייל בגבולות שלי. אני רוצה לבחון אותם, לדייק אותם, ולמתוח אותם. אני רוצה להבין באמצעותם טוב יותר מי אני ומה אני מסוגלת. אני רוצה לדעת שאני מסוגלת להם.
אז לא , לא פחות בפעם הבאה.
בפעם הבאה- יותר.
