זה מה שאני צריכה.
תכל'ס.
נראה לי שתכל'ס.
אני מספרת שנולדתי בת 100. זקנה. בוגרת.
זה כבר פחות מוזר עכשיו, ממרומי גילי, אבל כשהייתי ילדה, הייתי ילדה מבוגרת.
מהרגע שאני זוכרת את עצמי. ובעצם גם מלפני זה, אני די בטוחה שלא הייתי ילדה אף פעם.
* * * * *
בדסמ שלנו, שהוא מזוקק ואמיתי ולא טיקסי ולא תיאטרלי. משתלב בחיים ומתלבש על נקודות חולשה.
עונה לצורך.
* * * * *
זה לא מפתיע שאני צריכה שתאהב אותי כמו שאוהבים ילדה.
שתחזיק לי את היד חזק כשיש הרבה אנשים, שלא אלך לאיבוד, שתפנה לי את הדרך,
שתאכיל אותי בכפית, ותספר לי סיפור לפני השינה. תסביר לי כל מה שקורה. אם צריך גם שלוש פעמים. ילדות קטנות הן לעיתים ממש סתומות.
שתקלח אותי בעדינות, כמי שפוחד לפגוע מכוון לנקות את כל התעלות הנסתרות ואת כל נקיקים העדינים,
ושתלטף לי בין הרגליים, כשאתה מכין אותי לשינה. תגמיר אותי בעדינות מפנקת כמו שמפנקים נסיכה ורודה עם גביעה של גלידה.
תאהב אותי כמו האבא שאתה, עם רוך עם חיבוק ועם דאגה.
את עונשים תשמור ללילות.
או אז תעניש בחוזקה. בלי לרחם. על כל הדברים הרעים שאני עושה. על כל פגם ועל כל שריטה. על כל מילה לא במקום. על כל חוסר נימוס, על כל שביב חוצפה.
תיתן לי להרגיש חסרת אונים כמו ילדה שיכולה להרגיש חוסר אונים תחת ידו של הורה מחנך. או תחת גופו.
תפליא בי כוחך ללא רחם. כי זה השיעור הנכון, ילדה. כי זה בישבילך.
כי רק ככה אני אלמד.
תספר לי, בעודך מפלח אותי באכזריות, על כל הדברים שלא אהבת שעשיתי. כל הודעה מיותרת באותו יום. כל מילה עוקצנית מיום שלפני. כל נדנוד.
תזיין אותי לתוך הילדה שאתה רוצה שאני אהיה בעוצמה. תעצב נפש מתוך גוף. תחליט מה נכון לי ולנו, איזה פתח לחדור וכמה זמן, איזה תוכן לצקת. אבא יודע יותר טוב.
תאהב אותי כמו האבא שאתה, עם יד על פלחיים דואבות ושפתיים צורבות, וכף יד לוחצת על גרון, ואיבר ממלא נקזים.
* * * * *
כי ילדות קטנות צריכות אבא גדול.
גם כשהן כבר ממש ממש בוגרות.
* * * * *
לבן זוג שלי.
שפורט על דיוקים שבי.
תודה.