כמה שהחיים שלך היו לבטח יכולים להיות הרבה יותר שלוים בלעדי.
תחשוב על זה,
בלי אף אחת שתנשך אותך נשיכות קטנות ומעצבנות לתוך בית החזה והסנטר בדיוק בשניות האלה שאתה מת להרדם, ובלי אף אחד שתגנוב לך את השמיכה או תחמם עליך רגליים קפואות כשגם אתה בשיא הקור.
בלי אף אחת שתתקע בך אצבעות באמצע הבטן, רק כדי למנוע ממך לישון ולהמשיך לפטפט איתה באמצע הלילה,
בלי אף אחת שתשגע אותך עם תוכניות מפורטות לפרטי פרטים מיותרים ואזוטרים לגבי אירועים שאולי יקרו בינינו עוד כמה שנים ואיזה חיים ננהל אז,
בלי אף אחת שתדאג, או תחשוש, או תפחד.
בלי אף אחת שתתכנן מדי, ותדבר מדי ובכלל- מדי. הרבה יותר מדי - מדי.
כל כך הרבה יתרונות היו יכולים להיות בחיים שלך, שלפעמים גם אני לא מבינה למה ואיך זה,
שכשאני קצת נושכת, או מעצבנת עם האצבעות, אתה תופס בחוזה, לא מחזיר, מחנך, מרסן.
וכשאני קופאת מקור, אתה מכסה אותי בשמיכה ומכין לי כוס תה,
וכשאני מפטפטת, אתה מסנן מה חשוב ומה חשוב פחות. פרופורציונלי.
וכשאני דואגת אתה מרגיע אותי.
וכשאני מתכננת יותר מדי אתה מתעצבן.
ואיזה מזל בכלל יש לי, שיש *לי* מין שלוה שכזו.