יש עכשיו צבע אדום ותכלס אין כמו לנצל זמן ממ"ד בשביל בליל מחשבות מזויין על פני מרחב נתון של דף כלובי.
צבע אדום בחמ"ל צבאי תת"ק ללא פלאפונים, איפה שביליתי את מרבית הצבע האדום שלי עד כה, לא באמת מאפשר את זה. אלמלא כך, לבטח כבר היה הבלוג הזה מכיל פי כמה וכמה רשמי מלחמה.
אתמול קנינו מזרן חדש ויקר. נוצץ עם קשיחות בינונית. קורא לי בשמי.
עוד כחודש נזכה לחנוך אותו. מחכה לזה.
בנתיים יש לי דילמה מה לעשות עם המזרן הנוכחי. לזרוק, או לעטוף בניילון ולאחסןן במרפסת? מצד אחד זה קצת יכער את המרפסת ויתפוס בה מקום. בצד שני זה יאפשר יותר לארח, ויפתח אופציות לאירוח "לוהט" על הריצפה בסלון. ויש לי סלון גדול. באמת מזמן לא אירחתי. בטח לא לבדסמ. בטח לא לפליי. וזה לא מתאים עכשיו, אני יודעת. אבל בא לי.
מה אתם אומרים?
מה הייתם עושים?
בנתיים, כאמור בעודי בממ"ד, חשבתי על זה שמצד אחד אי אפשר לעשות סשנים בממ"ד, כי זה החדר של הקטנה וזה פחות מתחבר לי. אם כבר ddlg אז אחד אמיתי, אבא- תחנך אותי, תשמור עלי, תעטוף אותי. אני לא צריכה לא חיתול ולא מוצץ. אני צריכה אבא.
ומצד שני, כל החוסר אונים שאני מאוד מאוד אוהבת תכל'ס קצת פחות מומלץ בזמן אזעקה.
אז הפתרון המושלם הוא שתשכב עלי.
כמו היום.
שמחצת את הגוף שלי כנגד הגוף שלך באופן שמנע ממני תזוזה קליל.
וכשהגיע העונג בין הרגליים, ולא עלה בידי לסגור אותם כדי לקדם את העלייה של הגוף מהר יותר מעלה, העונג התעצם.
ואחריו זעקת שחרור.
שהייתי צריכה.
אני אוהבת לגמור איתך.
אתה יודע את זה, נכון?