זה נחמד שאתה דואג לי.
וממש רואים עליך את הדאגה.
זה לא רק השאלות לשלומי,
וזה לא רק שיחת הטלפון שלאחר מכן.
זה בעיניך
בחיבוק שלך.
בנשיקותיך.
כן, זה חדש.
כן, זה שונה ודורש ממני.
וכן, זה בישביל אדוני.
זה לחפור בנפש שלי עמוק פנימה, להתחבר אליך, ללמוד לאהוב את זה מתוך תוכי, מבפנים.
וזה תהליך.
וזה קורה.
לאט לאט הגוף שלי נכנע.
תמיד הייתי חסידה גדולה של להקשיב לכוס שלי.
אז היום הוא הרטיב.
ולא חשוב מה הראש מספר לי.
ולא חשוב איזה מחשבות או רגשות אני חושבת שאני חושבת או מרגישה.
הכוס יודע.
אז הוא סיפר שני סיפורים היום.
על העונג ועל הקושי.
את שניהם שמעת.
ולא צריך לדאוג לי בגלל הקושי.
זה זמני.
חלק מהתמודדות שאתה דורש ממני.
ואחרי היום אגיד לך סופית-
בוודאות,
עם ראש מורם,
עם חצי חיוך:
אני אדע להיות מה שאתה צריך!
אדע להיות מה שנדרש!
ואני גם אהנה מזה!
אני יודעת, אדוני.
הכוס סיפר לי.
הכוס היה רטוב.
וזה כל מה שצריך.
זה,
ותירגול.
בשמחה אדוני. מתי שתגיד.
ותודה,
שאתה סבלני איתי.
ומחנך.
ואחרי הכל-
מסתכל בעיני, מחבק ומנשק.
ודואג להזכיר לי כמה אני שלך.
שלך
צעצוע