יומן מסע

הנתינה אובסולוטית. 

אפשר לחשוב לפרקים, כי זה נח וקל, שהיא מוגבלת. 

כי זה פשוט לי לחשוב כך. 

כי זה מרגיע. 

אבל האמת היא שזה לא כך. וככל שהזמן עובר זה לא כך יותר ויותר. 

הכל באמת שלך. 

שייך לך. 

מעולם לא היה שייך כך למישהו. 

נדמה לי שאפילו לא לי.

כי גם אני עצמי לא ידעתי מה יש בי. עד עכשיו לא יודעת. סמטאות נפשי נותרות בחשיכה עד שאתה לא מאיר אותן. וכשזה קורה, אז מעורב רגש. 

המון רגש. 

שגם הוא שייך לך. 

לשחק. 

לבחון.

ללחוץ. 

וכשאני מתגעגעת אליך,

כמו עכשיו. 

ממש עכשיו ברגע זה,

אני לא מתגעגעת רק לשולט שלי. 

לדום. 

אני מתגעגעת לאדם. 

קודם כל. 

אדם שרואה אותי. מאתגר אותי. וחשוב לי.

כל כך חשוב לי. 

עושה לי טוב להיטיב איתך, אדוני. 

תודה על זה שאתה מאפשר לי. 

שלך. 

שלך ומתגעגעת.