שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 7 שנים. 17 בפברואר 2017 בשעה 9:48

ושוב אני מבקשת. 

 

עברנו חודש מטלטל, אדוני. 

אבל,

זה לא גורע מהרצון שלי להיות למרגלותיך,

להיות שלך. 

 

למרות טעויות שהיו, ובטח עוד יהיו.

למרות החסרונות שקיימים. וקיימים. 

 

אני מבקשת לך אותי אדוני. 

כמו שאני.

מתאמצת.

אוהבת.

מסורה.

 

מבקשת את מקומי שנית. 

מבקשת אישור לקולרי. 

 

נושכת שפתיים, אדוני. 

מקווה.

ומתחננת..

 

אנא. 

 

 

סועד קשוח - מעניין שאת הפוסט שלי פרסמתי פחות או יותר במקביל לשלך, בטרם קראתיו
ממש creative.
נראה לי
שבעקבותיהם
נכון יותר
להתאפק
לחשוב
כפי שאני אוהב
ולהמתין ליום א'
בציפיה למה שיוליד יום.
או מי יילד מתוכו את כל הטוב שאפשר:
סערה קלה מתוך הרוגע
וההיפוך שלהם.

תמשיכי לאחוז בקולר בין שינייך
תלוי
בין צווארך לראשך.
בין שמיים לארץ
בין שליטה ואיבודה
בין נתינה לשליט ובין נתינה וקבלה.
ממתין לך
(:
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י