יומן מסע

זה תמיד קורה לי יום אחרי סשן שכזה.

העיסתיות הזו.

הנידיות.

הנזקקות הנואשת אליך.

אני כמעט שיוצאת מתוך עורי בחיפוש הזה אחריך.

הנפש מתרחבת ומכילה עוד רגש חם אליך,

עוד רצון וכמיהה,

עוד אהבה כזו, שאני לא יודעת למצוא לה מילים. רק להרגיש אותה יכולה.

זה בוער לי בתוך הלב שלי, ושורף לי תאים במח.

זה צובט לי בדגדגן ושולח זרמים לנקודה הרגישה הזו מאחורי האוזן, איפה שעכשיו מכחיל הסימן של הנשיכה, מטשטש את סימני השיניים.

אני רוצה להיות עוד לך.

עוד הרבה.

המח משתולל ומתפרע , חושב על דרכים שונות לתת. על לפרוץ גבולות יחד, על יוזמות ברוכות. על שאגות צחוקך.

ובתוך כל זה ,

אי אפשר להתעלם מהמצב התודעתי שלי.

מסומנת.

ושלך.

לגמרי ולחלוטין.