יומן מסע

הבקרים איתו הם בקרים מוקדמים.

הגוף רדום עדין, מתקשה להכנע לשעות הבוקר , ולעתיד היום שהן מביאות איתן.

השעון שלו מצלצל הרבה לפני השעון שלי.

אפשר כבר כמעט לומר שהתרגלתי.

הלחלוחית בין רגלי נותרת רטובה מליל אמש,

וכשהזין שלו מפלח את דפנות הכוס שלי, מזכיר לי שאני עוד ישנה בכלל, יש כאב לרגע, של הרחבה רגעית, של קבלה שלו אל תוכי.

אחר כך כבר מגיע יקיצת הגוף.

טבעית.

וכשהוא מתפוצץ בתוכי אפשר אפילו לחייך ולהגיד "בוקר טוב".

בוקר טוב מאמי שלי.

שיהיה יום נהדר.