יומן מסע

מזמן לא הייתה פה תועבה.

איזה לובן שמתחשק לו האדמה חמה.

פסים של צריבה על עור כמהה,

זה כואב או אוהב,

מה זה זה?

מזמן לא הייתה פה תאווה צרופה,

ספק צורך, ספק דרישה,

התמכרות פיסית לאנדרופינים במערכות,

או סתם משחק,

הצלפה , חדירה, יותר או פחות.

רגע שכחתי, לחרוז זה ילדותי.

צריך לכתוב על רגשות ועל תובנות שבי.

או לכל הפחות על האהבה,

מה המחיר שלה?

איש לא ידע.

אבל כשהגוף רותח, והמיינד דורש,

זה מבעבע, רותח, עוד אשרף בתוך האש.

ומסקנה אחת ממנה אין לטעות-

אני פסיכית עם כל הקבלות .