יומן מסע

זה בהחלט היה אחד האינטנסיביים.

אחד העמוקים יותר

ואולי בגלל זה הוא הגיע יחסית רחוק...

ורק בגלל שאני גאה (בו, בנו), וגם כי אני קצת פומבית והוא צומי- אז אני משתפת:

זה התחיל ככה:

והמשיך ככה:

ונגמר ככה:

ואני מרגישה אותך מתאמץ, 

מותק שלי,

מרגישה אותך לוחץ על עצמך.

נותן.

ויש לנו עוד דרך ללכת.

בכאב.

בנתינה שלך אלי.

תכין את התחת שלך, מותק.

זה קרוב.

וזה יקרה.

תודה על בוקר שישי רטוב בין הרגליים,

וחם בלב.

עד הפעם הבאה...