יומן מסע

לפעמים אני חושבת שזה לא טוב שאני יודעת מה אני צריכה ומה אני רוצה.

אילולא הייתי יודעת, אולי היה לי קל יותר להתפשר.

אולי היה מסעיר יותר לחקור, לנסות, לגלות.

אולי היה אפשר להניח לדברים להיות.

אולי לא היה זה חשוב לאהוב.

אולי לא הכל צריך להיות עם כאב, עם עומק.

ואולי חום מגיע בצורות שונות.

ואולי זה רק הצורך הזועק שבי הוא שמילל עכשיו ליירח.

לפעמים אני אומרת לעצמי הלוואי והייתי ונילית.

מתרגשת מכל דבר.

הכל נע ומנגן בי ושר.

ללא ההתמכרות  הזו, לתמהיל המדויק, אותו אני געגועית במיוחד.

ללא הטירוף שחסר לי.

ללא המאמץ.

ללא המבט מלמטה.

אני לא בנויה למשחקים, בייבי.

פשוט תבוא. ותיקח אותי.

כסערה.

תחבק אותי למחורת כמעריך את הנמצא, כמי שרוצה בו, לא פחות.