סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 4 שנים. 2 בפברואר 2020 בשעה 11:55

דייייייייייייייייייייי

אני זועקת בשתיקתי.

אוכלת טיח מהקירות.

נזקקת.

צריכה.

אתה צריך אותי בוכייה על הריצפה, או תסתפק בבקשתי זו? 

 

תצייר אלי.

בבקשה.

בחום שלך, עם היד שלך.

מהלומות של עונג ופריקה הדדית.

נשיכות של לימוד, וצביטות של הכרה.

 

תוציא את החגורה.

תצליף.

אני חזקה משאני נראית.

אתה רוצה שאסמוך עליך?

אנא סמוך אתה עלי.

 

נשק אותי, חבק אותי, לטף אותי.

טרוף.

טרוף כאילו זה יומנו האחרון על פני האדמה.

כאילו אין לנו מחר ושכחנו את כל האתמול.

כאילו אנחנו לא כבולים למוסכמות.

 

בקר בגופי להנאתך,

חקור אותו ותשאב ממני הנאה ועונג.

ואני אהיה לך לעוגן.

ואתה תיהיה לי .

 

 

בבקשה חסוך ממני תחנונים ובכי.

השאר את זה כך, צנוע.

בוא.

וקח.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י