סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 4 שנים. 18 בפברואר 2020 בשעה 22:43

תפסיק את זה, אתה שומע?

די עם האדיבות הזו, הרכה,

די, עם העזרה וההתחשבות,

די עם ההתעניינות לדעותי, ועם ההקשבה,

די עם זה.

 

אתה הורג אותי ברכות, אתה שומע?

מכניס לי סכין משוננת ללב ומסובב לפני שמוציא, לקבלת האפקט המקסימלי.

 

תגיד לי. בבקשה.

תספר לי מה היית עושה לי אילו היתי קרובה.

תספר מה היית רוצה לעשות.

תעזור לי להרגיש נחשקת, סקסית, אישה.

שנים של חוסר עשו לי אי.סבילות למשהו אחר.

זה עושה לי חוסר שינה ודמעות.

גורם לי לחשוב- מה לא בסדר בי, מה לא מספיק?

 

תחלוק איתי את תאוותך אלי, אם היא קיימת.

תחלוק איתי תשוקתך.

 

זה לא עניין של קצב התפתחות ביחסים.

זה לא עניין של "לאן את רצה?"

 

זו רק.

מבקשת.

משהו שאני ממש צריכה ברמת הצורך הבסיסית הנפשית שלי.

אני צריכה לדעת שיש לי אצלך את המקום הספציפי הזה. בדסמי. רגשי.

גם השאר, שחשוב לך, יגיע.

אבל אני תובעת בפחדים שלי.

 

 

 

 

עזור לי.

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י