בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

רה-ארגון

בלי צנזורות. עמוק מהבטן.
לפני 18 שנים. 31 באוקטובר 2006 בשעה 7:38

אביב גפן כתב:
כשאתה כאן
אני מקיאה את כל מה שבלעתי
אתה אוהב אותי נקייה

וזה לא מלכלך אותך???
הרי כל פסיכולוג שמכבד את עצמו ודואג לבריאותו הנפשית הולך לעמית פסיכולוג כדי להקיא את השפעות מטופליו עליו.
ואתה?
ההתנקות הזו עושה לי טוב. לדבריך גם לך.
תשפכי, תוציאי, הכל, בלי צנזורות.
איפה זה שם אותך?

נכון, זו מהותה של חברות אמת, לספר ולחלוק הכל מכל וכל, ובכל זאת.........
תוהה.

אתה. כן,אתה. אל תגיב. לא פה. אצלי באוזן כן.

לפני 18 שנים. 30 באוקטובר 2006 בשעה 11:34

הטבעת בי חותם.
גם אם ייגמר
החותם יישאר.
הטביעו בי חותמים בעבר,
טובים יותר טובים פחות.
רעים יותר.
לא היה טוב מזה שלך.
חותם לגדול בעזרתו.
לא חותם שעווה
לא חותם שוט
לא חותם חבל
חותם נשמה.

לפני 18 שנים. 29 באוקטובר 2006 בשעה 8:12

יש נשים שאף פעם לא מרוצות.

שתי שפחות הלכו לים לדוג דגים
אחת חזרה עם דג גדול,
אז השנייה אמרה לה:
"או,איזה דג גדול, איזה דג יפה."
"זה לא זה!!! יש דג גדול מזה.
שלך הרבה יותר שווה".
מוסר השכל: זה לא זה.
החיים אינם קלים.
כמו שכתוב בשיר השירים.

לפני 18 שנים. 28 באוקטובר 2006 בשעה 21:35

אז היום למאסטר היקר שלי נמאס, אמר שזה לא לעיניין שבכל פעם שהוא לא פה אני מתלוננת על חוסר סיפוק, ולכן מצא פתרון יצירתי:
הוא יקנה דג ויגדל אותו עמוק בין רגליי.
בכל פעם שאחוש בצורך הדג יעשה "ככה ככה" בזנב שלו ומייד אסופק.
ברגע הראשון חשבתי שזה נורא משפיל, אבל מייד הבנתי שיש לזה יתרון ענק.
בחיית מחמד צריך לטפל באדיקות מידי יום ביומו, נכון?
ואם חיית המחמד שייכת למאסטר הוא המטפל הראשי שלה, נכון?
עכשיו הזכרו היכן ממוקם דג הזהב ואימרו לי אם הרווחתי או הפסדתי מהעיסקה........

סודוקו למתחילים :-)

לפני 18 שנים. 28 באוקטובר 2006 בשעה 11:16

להיות שפחה
מתוך מקום של גאווה
לתת ליצר לשלוט בי
מתוך מקום של בטחון
להתמסר
ולדעת שלא ינוצל לרעה
להשתולל
מתוך הידיעה שהוא ירסן
לעצום עיניים
מתוך ידיעה שיקרו רק דברים טובים
להיישיר מבט
ולהכנע בלב שלם להוראה להשפיל עיניים
להיות במקום הכי נמוך
כדי להגיע למקום הכי גבוה
להיות שפחה
מתוך מקום של גאווה.

לפני 18 שנים. 27 באוקטובר 2006 בשעה 11:57

ספרי לו מה כבד עלייך
את כל מה שחבוי בך ונרדם
הוא ימחה את דמעותייך
ורק שלא תבכי עוד לעולם.

רק ספרי כבר!!!

לפני 18 שנים. 26 באוקטובר 2006 בשעה 11:27

וביום חמישי
מצב רוח חופשי
זה כבר סוף השבוע
ומחר יום שישי

מחר יום שישי. פול ז'נטי. כפיות. אחר כך שבת. מי יודע מה תביא השבת.
:-)

לפני 18 שנים. 26 באוקטובר 2006 בשעה 8:44

אל תבקש את כל אשר נתת
לא אוכל להחזיר לך
אל תשכח את כל מה שהיה
אם הגענו כבר הנה

החיים קצרים או ארוכים
אין אהבה צודקת
ולא רוצה להיות עם אחרים
אני כלל לא הולכת
אם אאמין במה שתעשה
נוכל להסתדר
ואם ארצה הכל ישתנה
יהיה יפה יותר

אל תשכח אותנו
אל תוותר עלינו
אל תשכח
אל תוותר

עוד טיפה, כמעט שם, רואים את האור בקצה. מ ג י ע ה !

לפני 18 שנים. 24 באוקטובר 2006 בשעה 21:11

גיליתי שכלבים לא מבינים בדס"מ.
הם תוקפים את מי שמכאיב לבעלים שלהם גם אם היא לגמרי מחייכת :-).

לפני 18 שנים. 24 באוקטובר 2006 בשעה 20:42

1. איזה קטע, גבהתי. בגילי המופלג גבהתי.
טוב,נו,אולי לא באמת גבהתי אבל אני מרגישה ככה :-).

2. הצלחתי,לאחר מאמצים מרובים, למצוא חסרון במערכת יחסים אינטנסיבית ומרובת מפגשים - צריך לחפש שערות סוררות ולהפטר מהן כל יום!!! איזה עונש.

3. ה 3 הזה בעיקר בשבילך:
אין לי רגע דל
או סקנדל או פסטיבל
והו אה ואל תשאל
אין לי רגע דל.