צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

רה-ארגון

בלי צנזורות. עמוק מהבטן.
לפני 18 שנים. 18 באוקטובר 2006 בשעה 19:44

Life! Your heart is one with your brain
Emotional or reason, now which one do you obey?

כל כך הרבה זמן של מלחמת התשה בין ההגיון לרגש.
כן לא. בוא ברח. תן קח. התמסר התחבא. קום פול. עמוד רוץ. צחק בכה. סמוך חשוד.
די!!!
הם מדברים באותה שפה. ההגיון והרגש.
הגעתי אל המנוחה והנחלה.
tears of happiness



You won't believe the things I've seen
Far beyond your wildest dreams
I've seen chaos and order reign supreme
I've seen the beauty of the universe
so peaceful and serene
in seconds turn to violence and screams

Life! Your heart is one with your brain
Emotional or reason, now which one do you obey?
Life! Somebody callin you insane
When overwhelmed and blessed, burst in tears of happiness

לפני 18 שנים. 17 באוקטובר 2006 בשעה 22:52

לא מבינה.
טיפשה.
בכל פעם שרואה מישהו טובע רוצה לשלוח יד ולהציל.
אז היום הוא שוב עשה קולות של טובע. לא ביקש יד אבל אני הושטתי אצבע.
לא תמיד הם רוצים להנצל,הטובעים הללו.
הוא בטוח לא רוצה.
יודעת שאם אשלח יד ייקח אותי לטביעה איתו. אני לא רוצה לטבוע. נעים לי באוויר החדש שבחיי.
ובכל זאת נתתי אצבע.
למה?!
לא מבינה.
טיפשה.
אולי כי כזו אני. מצילה. ושום דבר לא ישנה את זה.
טיפשה.

4

לפני 18 שנים. 17 באוקטובר 2006 בשעה 22:37

לפני 18 שנים. 17 באוקטובר 2006 בשעה 17:02

לוחשת סודותיי
שומע תפילותי
גואה הוא בעיני, יודע
נגלה בחלומי
יוצר הוא בדמותי
את צלם נשמתי, בוער בי
מגלה בי עוד עולם
שקורא לי ונרקם
הולכת דרך עד המלך חי
ועודנו כאן

דין דין אביב

וגם כשהסודות קצת אפלים, גם כשהתפילות קצת מאיימות - עודנו כאן.
מגלה בי עוד עולם. מגלה לי עוד עולם. עולם שלא ידעתי שקיים. או שסתם שכחתי.

5

לפני 18 שנים. 16 באוקטובר 2006 בשעה 19:28

יום ועוד יום ועוד יום בלעדיך.

לפני 18 שנים. 16 באוקטובר 2006 בשעה 18:57

כשמחכים שמשהו יקרה ולא מורידים ממנו את העיניים -
קומקום שירתח, סטייק שייצלה, טלפון שיצלצל, שעה שתגיע,
זה קורה לאט יותר או שזה רק הדימיון שלי????????

לפני 18 שנים. 16 באוקטובר 2006 בשעה 10:01

ואתה בי
כמו מים באבן
מיישר פינות
מחליק זויות
מוחק סימנים
מייצר חדשים.
כמו מים באבן.

6

לפני 18 שנים. 15 באוקטובר 2006 בשעה 19:19

7

לפני 18 שנים. 14 באוקטובר 2006 בשעה 18:21

Seven days, seven more days he'll be coming

אין מקום שהוא רחוק מידי.

פאק, 15 שעות ואני כבר כל כך מתגעגעת.

לפני 18 שנים. 14 באוקטובר 2006 בשעה 10:35

כי בדיוק כשהרגשתי חזקה וגיבורה, פורסת את חיי לפרוסות מדוייקות ומדודות, הוא חתך בפתאומיות ונגע היכן שחשבתי שאי אפשר לגעת יותר.

כי הוא חד ומשונן ומשאיר בי תלמים תלמים, גורם לי לדמם עמוק מבפנים.

כי כאשר עולה הרצון מלפניו הוא קהה ועובר בי לאט, נוגע וגורם לי לפחד.

כי הוא נוצץ ומבריק ומפתה לגעת בו למרות הסכנה.

כי הוא אוהב כפיות ומחזיק קרוב אליו פלסטרים איכותיים במיוחד.