לפני 18 שנים. 13 באוקטובר 2006 בשעה 16:43
SO FUCKING SPECIAL
YOU CAN MAKE ME WHOLE AGAIN
רה-ארגון
בלי צנזורות. עמוק מהבטן.לפני 18 שנים. 12 באוקטובר 2006 בשעה 12:27
שבועיים.
שהם בעצם 14 ימים.
שהם 336 שעות.
שהן 20,160 דקות.
שהן 1,209,600 שניות.
איך הן חולפות כהינד עפעף מחד
וכאילו היינו יחד כל חיינו מאידך.
לפני 18 שנים. 12 באוקטובר 2006 בשעה 5:59
איך לפעמים
חצי יום
הוא בעצם
12 שעות
שהן בעצם
720 דקות
שהן בעצם
43,200 שניות.
שזה המוןןןןןןןןןן
לפני 18 שנים. 10 באוקטובר 2006 בשעה 16:34
איזה עם זה,השולטים.
להביא לי בושם במתנה.
להתיז מעט על היד, לתת לי להריח ולאמר: " את רואה, ככה מריחה זונה".
ועכשיו אני אמורה להתבשם וללכת לארוחת ערב אצל הדודים הפולנים?!?!
יפוטרו השולטים לאלתר!!!
לפני 18 שנים. 10 באוקטובר 2006 בשעה 5:40
אומרים שכל טיפות המים זהות.
כך חשבתי גם אני.
ופתאום, משום מקום, מצאתי את השונה.
מתגלגלת במורד גבי
נחה על ישבני.
מתיישבת בזוית עיני
מלטפת את פי.
הטיפה השקטה שחודרת עמוק
גילתה מקומות בהם איש לא היה לפניה.
לא טסה במורד, לא מתאמצת בעליות
עושה דרכה לאט ובבטחה.
מרווה את צמאוני.
לפני 18 שנים. 7 באוקטובר 2006 בשעה 10:05
אתה עושה לי טוב.
הורס ישן.
בונה חדש.
מפרק קבעונות.
מרכיב רגשות.
מרחיק פחדים.
מקרב אמונות.
אתה עושה לי טוב.
לפני 18 שנים. 6 באוקטובר 2006 בשעה 6:37
אמרת אתמול שמרוח לי חיוך דבילי על הפרצוף.
אתה כבר יודע שהוא כאן גם הבוקר.
בטיול עם הכלב עצרתי בפארק, בנדנדות.
למעלה למטה,למעלה למטה. מתנדנדת, כמו אתמול, כמו הלב.
הלמעלה עשה לי טוב. השמיים מתקרבים, העצים מוריקים, הרוח מלטפת.
בוחרת בלמעלה.
להיום.
לא יודעת מה יהיה מחר.
לפני 18 שנים. 4 באוקטובר 2006 בשעה 11:28
6:30 בבוקר.
מרפסת. קפה. סיגרייה. ירוק בעיניים.
הבית שקט.
היא ישנה בחדר הסמוך אחרי לילה לבן של שתינו.
כל כך הרבה שלווה היא משרה עלי.
כאילו מרגישה אותי מרחוק-מתקשרת ואומרת: יש לי סידורים במרכז.אני מגיעה.
ואין מאושרת ממני.
6:30 בבוקר ואין רגועה ממני.
אחות ליבי איתי ושימות העולם.
עוד רגע היא נוסעת. מילאה לי את הסוללות עד הפעם הבאה. ואני לה.
לפני 18 שנים. 2 באוקטובר 2006 בשעה 8:49
לא לזוז רק כי יודעת שהוא שם.
ללא חבלים. ללא אזיקים. הדבר היחיד שמצמיד אותי למקום זו עצם הידיעה שהוא שם.
לבטוח עד כדי התמסרות מוחלטת. ללא מילים. ללא שאלות. ללא תהיות. להתמסר ולדעת ששכרי בצידי.
להצמית מבט בלי להסתכל לתוך עיניו. לחוש שהוא מסתכל בי גם כשעיניו ממוקדות בדבר אחר.
למות מפחד. פחד טוב. פחד ממכר. פחד מהלא נודע שיודע שהלא נודע הוא טוב.
לחוש הצלפותיו. לספוג אותן. לדעת שהוא מצליף לא כי זה עושה לי טוב. הוא מצליף כי זה עושה לו טוב.
לתת לעצמי לימוס לתוך החיבוק שלו. לדעת שזה בסדר שיידע שאני אוהבת.
לקבור מצח בנעליו. במקום הכי נחשק בעולם. לדעת שאת הנעליים נועל האיש הכי נכון בעולם.
להיות תחתיו כי זה המקום הכי בטוח עבורי. לא רק כי הוא רוצה שאהיה תחתיו.
להיות הכי חלשה בעולם. עבורו. להיות הכי חזקה בעולם. עבורו.
לנהל את העולם שלי.
להתנהל בתוך שלו.
לפני 18 שנים. 2 באוקטובר 2006 בשעה 7:58
שאל מישהו הבוקר: האם ביקשת סליחה וממי?
עניתי: ביקשתי סליחה מעצמי, על ששפטתי אותי בחומרה רבה מידי בשנה האחרונה.