הסשן הראשון שלי.
אחרי חודשיים של שיחות טלפון.
ונילית מוחלטת שלא ידעה שהעולם הזה קיים, וכשגילתה צחקה בתחילה,נרתעה בהמשך,סוקרנה ולבסוף החליטה לנסות.
אחרי פגישת הכרות שנמשכה שעות על גבי שעות ללא כל מגע, למעט המגע הכי הדוק שיש בין שני זוגות עיניים.
סשן ראשון.
לא אכנס לפרטים הטכניים, היו ועוד יהיו סשנים אקסטרימים ממנו, אבל..........
מסתבר שאת ההכרות עם העולם המופלא,הנורא,הטוטאלי,המקסים,הטוב,הרע הזה ערך לי האדם הכי נכון בעולם.
היום,כשנתיים אחרי,יכולה לאמר זאת בוודאות ולהבין כמה חשוב להכנס לשם מהמקום הנכון עם המוביל המתאים.
גם אם הדברים השתבשו בדרך,עדיין הייתה זו דרך בה צעדנו יחדיו ולמדנו לא מעט על עצמנו, לטוב ולרע.
ולמה נזכרת בכל זה עכשיו?
כי אתמול עשיתי סדר באימייל שלי ומצאתי מכתב שכתבתי לו בבוקר שאחרי.
מעתיקה תוך שיבוש פרטים מזהים 😄
XXX יקר כל כך שלי.
חייבת לאמר תודה על אתמול. תודה שגרמת לי לאהוב אותך כל כך. שהענקת לי כל כך הרבה מעצמך תוך לקיחת הסיכון שאני עלולה לקחת וללכת,ללכת מתוך החרדות המטורפות שלי ולהשאיר אותך עם חלק ממך שחסר.
תודה שהאמנת בי, שהענקת לי את המתנה הענקית - האמון בך.
מוצאת את עצמי גאה לאמר שאתה המאסטר שלי ולא לראות את הקונטציות השליליות שזה העביר בי בעבר.
אפשרת לי להיות השפחה שלך, במסגרת המגבלות הטכניות, המוסריות, הפיזיות שלי ואני סוגדת לך על כך, על עצם היותך כל כך רגיש אלי ולמתרחש איתי,על שקראת אותי בכזו קלות ובכזה דיוק.
ישבתי כל הבוקר וסיפרתי לחברה הטובה בעולם על אתמול והרגשתי כל כך מלאה, כל כך שלמה, לא זוכרת אם אי פעם היו בי תחושות כאלה.
רוצה לשבת ולתעד כל דקה ודקה אבל מתקשה לעקוב אחרי סדר הארועים, סדר התחושות והמחשבות. לא מצליחה לכתוב את הדברים.
ואולי זה לטובה, כי כל פעם עולה בי משהו חדש, משהו שלא זכרתי שהיה שם, נקודות מסויימות בגוף שלי שמזכירות לי את המגע, את הדברים ששידרת, וייתכן שבחלוף מספר ימים אכתוב זאת טוב יותר מהיום.
יודעת שיהיה סשן נוסף, כרגע לא יודעת מתי כי מילאת לי את הצורך ולא בטוחה מתי הוא יתעורר שוב, אבל מצד שני מחכה לו בכליון עיניים.
מפחדת לשאול, אבל בך יש את הצורך לסשן נוסף?! (אתה לא צריך לענות לי על כך, עצם האפשרות שתאמר לא מעוררת בי חרדה לכן מעדיפה לא לשמוע את התשובה כלל).
עמוסה, רוצה לכתוב לך עוד כל כך הרבה אבל מצד שני הכתיבה משחררת אותי ורוצה להשאר קשורה עוד קצת.
מלאה בך כל כך.
אני
לכם,הקוראים אותי,זה אולי נשמע תמים ובתולי וכך זה היה באותו רגע, אך גם היום יכולה לאמר שהפעם הראשונה שלי הייתה הפעם הראשונה, בה' הידיעה.
ואתה,שלך זה נכתב בזמנו,שוב תודה על הכל ולמרות הכל.........
הלוואי ששנינו,בלחוד שלנו,נזכה להיות במקומות האלו שוב.
לפני 18 שנים. 14 ביוני 2006 בשעה 18:43