רה-ארגון

פגישה, חצי פגישה, מבט אחד מהיר,
קטעי ניבים סתומים – זה די...
ושוב הציף הכל, ושוב הכל הסעיר
משבר האושר והדווי.

אף סכר שכחה – בניתי לי מגן
הנה היה כלא היה,
ועל ברכי אכרע על שפת אגם סואן
לשתות ממנו לרוויה!


זו לא אני.
אני לא יודעת לעשות כאלו דברים.
זה לא ייתכן.
משהו בי השתבש.

כלום לא השתבש.
זה הוא.
הוא יודע לעשות כאלו דברים.
ועשה אותם הכי נכון שאפשר.

הוא,שלו זה נכתב,היחיד שיבין את הבלוג הזה.
וסביר להניח שלא יקרא אותו.

ובמילה - תודה.