לפני 18 שנים. 18 בנובמבר 2006 בשעה 14:23
אתמול היה ערב לא פשוט.
התחיל רע, רע מאד. מסתבר שהכל עיניין של תקשורת.
וברגע הכי נמוך שלי, הכי מדוכדך, הכי מפחיד - הושט חבל הצלה מהחברים הבאמת טובים.
כסא שפונה רק עבורי, מבט תומך, מילה דורשת ולא מוותרת, חיבוק.
ואלו נתנו לי את הכוח לקום, לעשות מעשה, לאמר את דברי,להקשיב לדבריו ולתיקון הדברים.
הגבירה שלי ו headmaster, הייתם ותשארו בין האנשים הכי אמיתיים ותומכים בחיים שלי, אלו שאליהם באים כשבאמת רע ומקבלים מנת אנרגיה.
אתה-אמרת לי שאתה ה"מאסטר ספייר" שלי. אין ספק שבעינייני ריסון כשאני משתוללת זה נכון.
ואת - למרות שהתחמקת באלגנטיות מהישבן שלי אתמול, עדיין נוצרת את זכר הימים ההם.
אין ספק - זכיתי.
