אז השעה 7 בערב, בחוץ כפור אימים, ואת חייבת אבל ממש חייבת לקפוץ למרכז המסחרי הקרוב לביתך כדי להחזיר משהו, לקחת זיכוי ומייד חזרה למזגן של הבית.
לקחת,הזדכית.
ואז את אומרת לעצמך: את כבר פה,יצאת בקור הזה, לא תעיפי מבט בחנות הנעליים החביבה עלייך?
מעיפה. הזוג קורץ לך. מה קורץ, צורח את שמך. את רוכשת בלי שום רגשי אשמה.
בדרך החוצה מהחנות את נזכרת שאין לך שום חולצה מתאימה למגפיים שהרגע רכשת.
אוקיי, לחנות הבגדים החביבה עלייך וזהו. משם הבייתה!!!
סיבוב מעמיק בחנות מבהיר לך שחולצה מתאימה אין פה, לעומת זאת המכנסיים שהשבוע רכשת במיטב כספך במבצע עכשיו, ויש בצבע שעדיין אין לך. אז מה, לא תקני? קונה.
טוב,נו, כבר קנית מגפיים. עכשיו את חייבת חולצה. אז הולכת לחנות השנייה החביבה עלייך.
בטח,שם יש חולצה, אבל במבצע על רכישה של שתיים.
בוודאי שאפשר לקנות רק אחת אבל שתיים זה הרבה יותר משתלם.
מפשפשת, קונה שתיים.
יוצאת מהר לפני שתמלאי עוד שקית.
שלום אחד קטן בחנות אביזרי מין שאת אוהבת ומשם זהו, הבייתה.
כן, כזה חבר סודי עוד אין לך. יש לך אחד שכאילו דומה לו אבל אם נחשוב על זה לעומק - אין מה להשוות בכלל.
מזל שנגמר ויש רק בתצוגה, תאלצי לחכות לשבוע הבא לעוד. אולי עד אז תביני שנגמר לך הכסף.
יו, כמעט שכחת מתנה לבן של החברה. ביקור מהיר בחנות הצעצועים, בחירת מתנה, עוד הפתעה קטנה לכל אחד מילדייך והנה את באוטו, בדרך הבייתה.
כרטיס האשראי שלך נאנח אנחת רווחה ממעמקי התיק.
אוקיי, אז יש לך קצת שקיות לסחוב מהאוטו, ויורד עלייך גשם, וקר, ונמרח לך כל האיפור. אז?
העיקר שאת מרוצה, גם אם מנהל הבנק שלך קצת פחות.
לפני 17 שנים. 28 בדצמבר 2006 בשעה 20:07
