רה-ארגון

רואה אותך יושבת בפינה על הרצפה, מייללת.
לא חשה כלפייך רחמים, רק כעס.
שוב ושוב בחרת להכנס לאותה סיטואציה, במודע.
שוב ושוב תירצת לעצמך תירוצים מתירוצים שונים.
שוב ושוב אמרת שהפעם זה יהיה שונה.
שוב ושוב נפגעת.
יושבת לידך, מלטפת שיערך כאילו באמפתיה, מקריבה את שקע הכתף שלי כי יודעת שלזה את זקוקה כעת, כי יודעת ששום הטפת מוסר לא תועיל.
ואת מייבבת.
בדס"מ עאלק.
אהבה אמרת.
נו באמת.
טמטום נטו.
WAKE UP AND SMELL THE COFEE יקירתי.
עולם שלם שם בחוץ.
ואיפה את???