עכברוני, תזיזי את התחת שלך, עשרים שניות את בעמדת הרטבים, לפני שהרוטב בשמל יישרף” אני צועק מהעמדה שלי להילה - המלצרית החדשה שהתחילה לפני יומיים. ובתוכי אני יודע בדיוק מה עובר למסכנה הזו בראש עם תחילת הישמע הצרחות שלי. הלחץ תמיד עולה סמוך לזמן פתיחת המסעדה. אני ללא ספק אחד השפים היותר מפחידים שנתקלתם בהם במטבח, בכל השנים האחרונות , לקח לי זמן להתרגל לכל השיגעונות של עצמי ובעיקר להבין שהשיגעונות האלה הם חלק מהגאונות של שף הכי טוב שיכולתם לבקש.
רותם המארחת אומרת להילה “לכי אני אפנה כאן במקומך” והיא מחווירה והולכת ואילו אני זוכה לחיוך ראשון היום והוא מרותם. מעטים האנשים שאני מאפשר להם להיות סביבי ובטח שלחייך אליי בחופשיות.
התשוקה היחידה שלי מאז ומעולם היתה לאוכל ובישול ובחודשיים האחרונים אני עושה כל מה שאני יכול כדי שהמסעדה שנחשבת לאחת הנחשבות בתל אביב תשרוד. אם רותם רק תתמיד כמו שעשתה עד כה, אמשיך לקחת אותה תחת חסותי המקצועית ואלמד אותה את כל מה שהיא צריכה כדי שגם היא יום אחד תוכל לגעת בכוכבים של המטבחים הטובים בעולם ומשם הדרך למסעדה משלה רק תלך ותתקרב.
לפעמים ורק ממש לקראת סוף המשמרת שלנו, אני יכול לקוות שרותם רואה בי משהו אחר מלבד השף התובעני והאכזרי שאני, מישהו גברי ומחוספס ועוד יותר כשאני במצב המתאים ובלי מספיק סקס אחרי עשר שעות בעבודות מטבח מתישות.
היא מביטה בי בעיניים של אשה שנהנית לראות זרועות חזקות וחזה רחב שמסתתר מתחת לחולצת השף הלבנה שלי המלוכלכת קלות.
“כדור הארץ לרותם” אני נעמד ממש קרוב אליה ומנופף בידי, מעיר אותה מהחלומות שאין להם מקום בחייה ובטח לא במטבח הזה ועוד פחות כרגע, שעה לפני שהמסעדה נפתחת וכל המקומות המוזמנים מתמלאים באנשים רעבים שמשלמים הרבה מאד כסף לכל מנה מושלמת שלי.
“כן אדם, אני איתך, היא לוחשת לי
“אני צריך שתרדי למרתף היינות ותביאי לי ארבעה בקבוקים של מרלו” אני אומר בטון הסמכותי שתמיד משאיר את העובדים שלי ערנים גם אחרי שש שעות משמרת מתישה.
“אין בעיה שף” היא אומרת בביטחון ועושה את דרכה לכיוון המרתף. לרוב אני יודע שהיא שונאת לרדת למרתף הקריר הזה לבדה, אבל ברור לי שכולם עסוקים במרץ ואין זמן להתנהג כמו ילדה קטנה. לאף אחד לא אמור להיות אכפת מהפחד שלה ממקומות קטנים וחשוכים ואני מביט בה יורדת באומץ לעומק המרתף למדפים של המרלו.
בזמן שהיא מתחילה להוריד אותם אחד אחד לתוך הסלסלה שלקחה איתה, אני יורד לחדרון הקטן שמשמש גם למשרדי ושומע לחישות שנשמעות כמו שפה במבטא זר. אני פוסע לאט לאט לכיוון הקול ומזהה מהר שאלו הם לחישות בצרפתית שבוקעות מלא אחרת מאשר רותם. הקול שלה נשמע אחרת לגמרי כשהוא שקט ומסתלסל בשפה זרה שאיני מכיר , אבל קולה נשמע אחר, נעים ובעיקר מזמין.
אני מתקדם לאט והיא מניחה את הסלסלה לא רחוק מרגלי השולחן עליו אני נשען. כל הגוף שלי רגוע ונינוח וכל הגבריות שלי מוחצנת במלוא הדרה. אני לא יודע מה מפעיל אותה יותר כרגע, העייפות של חודשי עבודה מפרכים בקרצוף מקררים ובמאות הקילוגרמים של תפוחי אדמה שקילפה עד שידייה התמלאו בשלפוחיות או היעדר התשוקה והסקס מחייה בגלל העבודה התובענית הזו.
אני עומד כל כך קרוב אליו שאני יכולה כמעט לזהות באפי את שאריות ריח הבושם מעורפה מעורבבים עם חלק מריחות הבישול. לפני שאני מבין מה אני עושה, שפתייה נוחתות על עורפי החשוף והיא משאירה אותן כך למשך כמה שניות לפני שאני קולט את ראשה המופנה לעברי ועיניה המביטות אליי. אני מרים את ראשי ומבטי נופל על השפתיים הבשרניות והאדומות שלה שקל לי מדי לדמיין אותן מזמינות אותי אליהן.
היא רוכנת לעבר שפתיי ובדרך מגניבה מבט לעיניי, שמראות אדישות משונה למעשייה, מה שמדרבן אותה להמשיך. הנשיקה שלה נמשכת לא יותר מחמש שניות ובשנייה שבה היא מפרידה את שפתייה משפתיי, אני מניח את כף ידי צמוד לעורפה בכוח ומקרב אותה חזרה לנשיקה עמוקה יותר. לשוני פורצת בכוח את שפתייה ומשתלט על פיה ואז באותה מהירות בה הוא קירבתי אותה כך אני מרחיק אותה.
“את אולי החלטת ליזום את ההתחלה כאן, אבל אני ורק אני אחליט מתי אנחנו מסיימים” טון הדיבור הסמכותי שלי מהמטבח חוזר וביחד עם עיניי החומות והנחושות, דבריו מקבלים תוקף אחר.
היא לא מעזה להמרות את פי כאן למטה במרתף האינטימי הזה, בדיוק כפי שאיננה עושה זאת במטבח למעלה. היא מהנהנת לעברי ורואה את עיניי יורדות לכיוון שדייה המאופסנים מאחורי חולצת המטבח השחורה שצמודה להם.
“תורידי את הסינר” אני מורה לה והיא מיד מסירה ממני את הסינר הלבן ומוסרת לי אותו. לרוב כאשר אני מבקש מעובד להסיר סינר, הכוונה היא לפיטורים. והיא מבינה שאלו הן ההשלכות על התנהגותה הפרועה איתי. פנייה הנפולות והדמעות המאיימות לפרוץ מעינייה מפתיעות אותי ואני מרים את סנטרה.
לעברי, מביט לתוך עיניי. “רותם, שמתי עלייך עין מהיום הראשון שלך כאן ואני עוקב אחר כל תנועה שלך, גם כשאת לא שמה לב. ראיתי את ההתנהגות שלך עם שאר העובדים כאן. את שונה, את ראויה למשהו שונה, מסעיר, כזה שראוי למלכה שאת יכולה להפוך להיות בעזרתי. אני מוכן לצרף אותך למסע המסעיר שלי, אבל תצטרכי להסכים לחוות דברים אחרים בכל הקשור… למין. להיפתח לדברים אחרים. דבר אחד אני יכול להבטיח לך, את תיהני מאד.”
אני מושיט לה את ידי ואוחז בידה “בואי אני אתן לך טעימה ממנת הספיישל שלי”. אני גורר אותה לעבר אזור היציאה מהמרתף, למעין חצר פטיו פנימית שאין מסביבה כלום מלבד חומות. אנחנו לבד, נסתרים מעיני כל העולם. לפתע כל ההתנהלות שלי הופכת להיות מהירה ואגרסיבית. הסינר שלי נקשר סביב פרקי ידייה והן מורמות מעל ראשה בעזרת יד אחת שלי בכוח רב. היא מרגישה את הלחץ של בד הסינר הגס כנגד עורה, אבל במקום שזה יפריע לה וילחיץ אותה, אני מרגיש שהיא מצפה לדבר הבא שיבוא ממני.
תשאירי אותן שם ואל תעיזי להוריד אותן” אני אומר ומביט קרוב לעינייה כדי שתראה כמה אני רציני. אני עוזב את ידייה ואז מרים את החולצה שלה למעלה מעל הגבעות השופעות שלה. הרעב בעיניי ניכר מיד, אניחופן את שדייה בכל הכוח, מושך אותם החוצה מהחזיה כך שיעמדו לרשות ידי ופי נושף עליהם ומצליח להעמיד אותם זקורות מול עיני.
יד אחת שלי חופנת בכל הכוח את השד הימני ואני יכולה כבר לדמיין את כל הצבעים הכחולים והסגולים שילוו אותה בימים הקרובים בכל פעם שתביט במראה בערום. העובדה שאני משאיר משהו ממני על גופה, כמו חותמת מיוחדת, מגרה אותה והיא מקשיתה את גבה ומותחת את החזה שלה לעברי.
“את אוהבת את זה אה? ידעתי שיש בך את זה” אני לוחש לה באוזן וידי השניה נשלחת אל כתפור המכנסיים שלה. הכפתור נפתח בקלות וכך גם הרוכסן. המכנסיים הרחבים של העבודה שגם כך גדולים עלייה במידה נושרים ממנה מהר לעבר הקרסוליים שלה.
ברור לה שאם אעביר את אצבעותי על התחתונים שלה עכשיו ארגיש את הרטיבות שאני אחראי עליה ואין דבר שהיא רוצה יותר מזה. היא רוצה שארגיש את ההשפעה שלי עלייה.
“את מתפתלת תחת הידיים שלי, תראי איך האגן שלך זז בציפייה אליי” אני מביט למטה על המפשעה שלה. היא רוצה לגעת בעצמה ולשחרר את הלחץ למטה, אבל חוסר האונים בכך שידייה קשורות למעלה, גורמות לה לחכך את ירכייה זו בזה מתוך ייאוש, מנסה ליצור את החיכוך שיביא לה את הצורך הכמעט קיומי שלה כרגע.
“תפשקי את הרגליים” הקול הסמכותי שלי גורם לי לפתוח את רגלייה מהר בתסכול מסיום החיכוך, אבל בציפייה למה שאעשה לה כעת.
אני מעביר אצבע על מרכז תשוקתה ולא מפספס את הרטיבות המצטברת שם עם כל שניה שעוברת בציפייה והתרגשות.
אני מכניס את אצבעי בין התחתונים שלה לגוף שלה ועושה את דרכי לתוך הפתח שלה. ברגע שאני מחדיר אותה לתוכה היא מרגישה את החשמל שעובר בכל נים בגופה. היא גונחת כשאצבע נוספת שלי מצטרפת לראשונה.
“כל הצוף הזה במיוחד בשבילי?” אני מוציא את האצבעות שלי ומרים אותן לעבר פי ולשוני יוצאת כדי ללקק אותן. היא מגורה מהעובדה שאני מלקק כרגע את הרטיבות של תשוקתה, אבל מבט אחד בלשון שלי מעורר בה תהיות גדולות יותר. היא מדמיינת את הלשון העבה והארוכה הזו טועמת אותה באותו אופן שהיא טועמת את הרטבים המופלאים שאני מכין. היא רוצה את הלשון שלי עלייה, בתוכה ובכל מקום אפשרי בגופה. ידייה מתחילות להתעייף והן מתחננות לגעת בי . היא נאנקת מכאב של שריריי ידייה ומזיזה אותן בכוונה שאבין מה מקור התלונות שלה. אני מסתכל על הידיים שלה באדישות ושואל “קשה לך מדי שהן שם?”
“כן” היא עונה בלחש.
“יופי, אני עונה ומסתובב לאחור בלי להסביר למה זה כל כך יפה ושומע כיצד היא נושפת החוצה אויר של תסכול מופגן. אני מסתובב במהירות חזרה אליי ובעיני כעס שגדל מהר מדי.
אני מסובב אותה כך שהשדיים החשופים שלה פוגשים ראשונים את הקיר הקריר. הפער בין הקיר הקר לגופה החם שלי שנצמד אליה מאחור מערערים אותה ולמרות שידייה עדיין נותרות מעל ראשה וקשורות, יש משהו בשינוי של התנוחה שמצליח להרגיע אותן קצת.
אני מניח את שתי ידיו על שני צידי האגן שלה ומושך אותה בכוח לעבר מפשעתי וידייה באופן טבעי נצמדות לקיר ונשענות עליו כתמיכה לגופה. ברגע שאני רואה שהיא יציבה עם ידייה אני מתרחק מגופה והדבר הבא שהיא מרגישה ושומעת הוא נחיתה של כף ידי הגדולה על פלח ישבנה הימני. היא מחניקה את הכאב בתוכה כדי שאף אחד לא ישמע אותה. היא מופתעת, אבל מוצאת נקודת עונג בעובדה שזה הגיע ממני.
“זה העונש שלך על כך שריחמת על עצמך, בפעם הבאה המכה הזו תוכפל” אמרתי בהתנשפות שלא נבעה ממאמץ אלה יותר מהתרגשות. “זה מובן?” שאלתי והיא מהנהנת לעברי חזק יותר מראשו של הכלב צעצוע שדבוק ברכב של דוד שלי על לוח המחוונים.
ועכשיו טעימה קצרה ממנת הספיישל של השף” היא שומעת את הגיחוך בקולי יחד עם פתיחת האבזם של החגורה שלה ואז הרוכסן.
היא אפילו לא מספיקה לדמיין את המהלכים הבאים כשלפתע היא מרגישה אותי נצמד בכוח לישבנה עם זקפה גדולה וחמה כנגד גופה שהספיק להתקרר מהמכה שקיבל שניות קודם לכן.
אני מתחכך בגופה עם זקפתי והיא בתמורה מזיזה בהתאמה את ישבנה , קוראת לי, מפתה אותי ומזמינה אותי להיכנס לתוכי.
“את כבר רוצה אותו בתוכך?” אני שואל בקול שקט וסקסי שמזכיר לה את הקול שלי בטלפון דקות קודם לכן.
“כן” היא אומרת בייאוש שאני לא מזהה בקולה.
מבלי לומר מילה נוספת אני מוצא את הפתח שלה ודוחף את עצמו אלייה עד הסוף, בלי המתנה ובלי טיפה אחת של סבלנות. אם עד עכשיו שלטתי בעצמי לכל אורך הדקות האחרונות, עכשיו אני נעשה חייתי, מהיר ולא מתפשר.
בדקות הקרובות העולם מסביבה לא קיים כך שאפילו קול הציפורים על העץ שליד נעלם, הזמן הלחוץ נעלם גם הוא והאוויר מסביבנו נעשה כבד שלא כמו רגלייה שמרגישות קלות ואני יודעת שזה בזכות העובדה שאני אוחז בה באגנה בכל הכוח ולא מאפשר לגופה להיכנע לכוח הכבידה.
היא מודעת לכך ששנינו גונחים באיפוק מתוך חשש להיתפס בעת המעשה הלא צפוי הזה, אבל ברגע השיא שנינו משחררים כל אחד בתורו את קולות העונג שמוכיחים לי שכרגע היא חוותה את האורגזמה הטובה בחייה ואחרי שטעמה ממני , אחזור למסעדה המיוחדת והאישית שלי שוב ושוב ושוב.
