הרבה זמן לא הרגשתי פחד כזה
זה לא התקף, אבל הבטן שלי מתהפכת
אני לא יכולה שתיהיה האדון שלי, אבל רוצה את זה
הכל מורכב מדיי
שליטה היא לא משחק
למרות ששנינו רק משחקים
אני זקוקה לך
ואתה לא במצב לתת לי את מה שאני זקוקה לו
וכמה שניסיתי למצוא לך תחליף
אני רק מחפשת אותך באחרים
אני רק יכולה לקוות שזה יעשה יותר קל בהדרגה
החיים שלי כאוס גמור
שאתה נכנסת לתמונה זה נתן לי כוח, התרגשות, מאניה
אחרי המאניה, תמיד באה הדעיכה
למה אתה ממשיך לכתוב לי בכלל?
מה יכול בכלל להתקיים ביננו?
ואתה אפילו לא פנוי רגשית כרגע שננהל שיחה נורמלית, ואני רק אוכלת את עצמי מבפנים. בזמן שאתה עסוק הדברים אחרים. שם אותי על אש קטנה.
אולי יותר פשוט, לחתוך את זה, בדיוק כמו שרציתי, אבל קיבלתי רגליים קרות. שבוע בלעדייך והמוח שלי כבר לא מתפקד. אפילו לא יכולה להודות בפנייך כמה אני זקוקה לך. איך היית מגיב לזה? כנראה שזה עושה לך טוב לאגו, שאני שם מחכה "על ארבע", בזמן שאתה לוקח את זה באיזי. רוצה להיות שולט, אבל לא באמת נמצא כאן. אתה אומר שאנחנו בתהליך, אני לא מרגישה שאנחנו מתקדמים בכלל בתהליך הזה. שנינו רוצים, אבל לא באמת.
אני צריכה ללמוד להיות חזקה לבד. למה אני כ"כ זקוקה לשליטה הזאת? ספיציפית מימך, לא מאף אחד אחר. כבר שכחתי כמה אני זקוקה לזה. לסדר, להגיון, לציות. אבל עד כמה אני באמת מסוגלת להיות נשלטת? לכן לא סימנתי כאן בכלוב שאני נשלטת. אני לא. אני אחרת. משהו לא לגמרי ברור.
