נמאס לי מהריקנות
לחפש את מה שימלא אותי כל יום מחדש
החלל הריק שבתוכי שרק גדל וגדל
לא משנה אם אני מנסה למלא אותו בעשייה חיובית, בסקס, בסמים
החלל הריק נותר
לא משנה כמה שאני מטיילת ויוצרת חוויות, עובדת, יוצאת לבילויים
לעיתים רחוקות המוח ריק, יש שקט, אפשר לנוח
אני יודעת שיש לזה מחיר, השקט לא נותר, הנפילה תמיד תבוא
השיגרה תחזור, ואני אשאר רק עם עצמי והמחשבות שלי
הזמן תמיד רק או מהר מדיי או איטי מדיי, אף פעם לא בקצב המתאים
אני מתגעגעת לסשנים שלנו, אבל אתה לא רוצה אותי
מונוגמי רגשי אתה קורא לעצמך ולי יש בן זוג
שמספק הרבה חללים בתוכי, אבל לא את כולם
אתה היית שם לספק אחרים, אבל הפסקת
התמכרתי והפסקת לרצות לזיין אותי, או להתאמץ
ומכל מפגש הריקנות רק עלתה, והמוח היה ריק רק שחנקת אותי
לפחות את המעט הזה עשית, לא כולם יודעים לחנוק כמוך
אבל אני לא יכולה להפגש איתך רק בשביל שמישהו יחנוק אותי
איפה היחס? איפה הקירבה? אאתה לא רוצה לתת לי שום דבר ובו זמנית לא משחרר אותי
ואני כמו סתומה, עדיין לא שיחררתי אותך מהראש שלי
למרות שאין לך שום דבר יותר לתת לי.