שתי בקשות היו לי ממנו באותו יום שייתן לי לישון שנת צהריים לקראת האירוע שהיה לי בערב ושיעשה כמה דברים בבית כדי שלא אהיה לחוצה לאחר מכן. אני כבר מסתדרת לשינה נשכבת במיטה עוצמת עיניים ושומעת דלת נפתחת וקולות. הוא וכנראה עוד איזה חבר נכנסו לבית. מתחילים דיבורים וכל מיני כאלה. כולי מתעצבנת במיטה מתהפכת לצד מנסה להתעלם.
נדלקת טלוויזיה. איזה חוסר התחשבות של בן אדם. אני שומעת כדורגל כאילו עכשיו צהריים איפה יש כדורגל בעולם הזה!
אני אוהבת לישון ערומה בטח בקיץ. זה כל כך משחרר וגם מחרמן למען האמת. השדיים משוחררים הכוס נצמד לירכיים בוער עליהם מרטיב טעים.
טוב אני אעשה לזה סוף אני ממלמלת בעיה שלו.
אני קמה נועלת לי נעלי עקב מזורגגות עם העקבים הכי גבוהים שמצאתי לי תוך כדי עצבנות.
מפזרת את השיער. שמה לי מעט בושם ופותחת את דלת חדר השינה מתקדמת לסלון כשאני ערומה לגמרי עם עקבים.
אני צועדת קדימה בלי להתבלבל לפתע מבחינה בהם הוא וחבר שלו מסתכלים עליי. אני עומדת מולם מעט מעבירה יד על הצוואר לכיוון השדיים. מביטה בהם והם בי. חברו של אדוני בוחן אותי. על אדוני לא הסתכלתי כדי להימנע ממבט מלוכלך וכועס. ואז הלכתי לכיוון המטבח שכל איברי חשופים וישבני מתנוענע לו בחופשיות וזז בצורה מטריפה.
לא יכולה לתאר את הפרצוף הנבוך של חברו של אדוני ואת החבילה הקשה שהוצגה מתחת למכנסיו באותו רגע.
החבר הזה כנראה לא יגיע יותר לראות כדורגל בביתנו.