לפני 7 שנים. 15 באוקטובר 2017 בשעה 21:05
נפגשתי הערב עם חבר יקר וותיק שלא ראיתי זמן רב. ישבנו לשיחה ארוכה, ברובה בכיתי. יצאתי ממנה מזוככת. אפילו הקולות בראש נדמו בסופה. הגעתי לתובנות שיובילו למעשים בימים הקרובים. מעשים שהולכים להכאיב לי בקרוב. להכאיב מאוד מאוד. אבל אני חייבת את זה לעצמי. הגיע הזמן שיפעת תחשוב רק על יפעת.
אז מחר יום חדש ועימו דברים לעשות ולשנות. לפתוח דף חדש. הרבה דברים הולכים להשתנות, אבל מתחילים בצעד קטן. קמים בבוקר ונוסעים לעבודה. אחכ מתמודדים עם ההחלטה ומבצעים אותה. הכאב הולך להיות על גבול הבלתי נסבל, אבל אני מוקפת אנשים שאוהבים אותי ואני אעבור את זה. אני חזקה. אני חייבת.
יעזור לי האל..
