הוא שאל למה הפסקתי לעשות ביד. לא ידעתי מה לענות לו. השרביט מונח לו בין כל הכריות שעל המיטה, אבל אין לי חשק. כמו להביט בסרטי פורנו ולפהק. חסר לי איזה גירוי מאוד מסויים, מאוד מיוחד. לא מישהו שידחוף עצמו לתוך חיי בכח ולא מישהו שיתרפס לרגליי. הדרישות..
לפני שנה ומשהו עוד לפני הניתוח, חברה שלי החליטה להכיר לי גברים מבוגרים עשירים. או בעברית שוגר דדי, חח.. הצלחתי להניע אותה מרובם למעט אחד שעוד זרמתי ונפגשנו. הבנאדם לא הוריד את הידיים שלו ממני. וחצי מהזמן דיבר איתי על איזה מגניב שאני הולכת לעשות את הניתוח וכמה שאני אהיה חתיכה וכו' ושות'. הוא עצמו לא היה להיט. לא מהגברים שעושים לי את זה, אם כי לאחרות אולי כן. בסביבות גיל 60 אולי קצת מעבר. כמויות הכספים שהבנאדם מגלגל בחודש אני לא אראה עד סוף ימיי. מחזיק מסעדה משגשגת באיזה מקום בארץ שהוא לא איזור השרון, מלא נכסים ורכבים ומה לא, חי על הקו של ישראל וחוצלארץ. אבל כנראה שמשהו פגום בי, כי זה לא עשה לי כלום. הדיבורים שלו על כל ההון שברשותו לא הדליקו אותי, ורכב הפאר שנסענו בו לא חירמן אותי. העברנו ערב חביב במרינה שלאחריו לקח אותי הביתה, ומאז התחמקתי ממנו. לימים היה ניתוח, היתה החלמה, היתה הירידה במשקל והופ הגענו להווה. הוא התקשר מאה פעם בחודשים האלה אבל לא הזיז לי.
היום הוא שלח לי הודעה בוואטצפ. "היי יפעת, מה שלומך? איזה כייף לך שאת יפה. אפשר להזמין אותך לארוחה? אשמח לשמוע ממך". מצאתי עצמי מחייכת לעצמי. לא הבנתי את ההודעה הזו. איזה כייף לי שאני יפה. נפלא. זה הזכיר לי את השיחה עם החבר הטוב אתמול בלילה כשישבנו בפארק והברווזים גיעגעו לנו ברקע, "את שוכחת שאת לא מי שהיית קודם. את יכולה להשיג את כל מי שרק תרצי. למה לעזאזל את מבזבזת את הזמן על מישהו שלא אוהב אותך?" לא, כי המיליונר המזדקן הזה בודאי אוהב אותי אהבה עזה. פפפפפ.... צחקתי לעצמי בשקט, שהרוסיה מולי בעבודה לא תתחיל לשאול מה מצחיק אותי.. לבסוף עניתי לו בהודעה חזרה שארוחה נשמע אחלה ושידבר איתי כשיתחשק לו. (איך שאני מכירה אותו זה יקח לו עוד כמה שבועות, אז הכל טוב).
מדהים אותי כל פעם מחדש איך שכששקלתי המון נורא התפדחתי לאכול ליד אנשים, גברים בעיקר. כזה חוסר ביטחון היה לי. הייתי ככ שרוטה.. ודווקא היום, אני מרשה לעצמי להתענג על האוכל, גם אם לא הרבה ממנו, אבל מתענגת עליו. לא זורקת זין על מי שנמצא איתי. ואם יוצאת לאכול עם גבר אני לא אקח סלט עשבים, כי אני לא ארנבת. תביא לי בשר איכותי! ככה קונים אותי :)
אני זוכרת תקופה שהייתי עושה ביד כל יום. הרגשתי כמו גבר.. מצד שני גם הרגשתי מצויין רגשית. האנדורפינים זרמו. היה הרבה יותר סקס ממה שחשבתי שיכולה להכיל והיה לי טוב. הרבה דברים השתנו. אין מספיק סקס. ואולי אין מספיק גירויים? לא יודעת.. הביצה או התרנגולת? מתגעגעת לימים של המתירנות המינית שזרמה לי בדם. לא כדי לרצות מישהו, אלא מתוך צורך פנימי, איזו בערה. ואז.. אומרים שעם האוכל בא התיאבון. אולי הגיע הזמן לעשות משהו בעניין. אני לא בטוחה. מריצה רעיונות בראש, מנסה לחשוב על דברים חיוביים לנתב את האנרגיות שלי לתוכם. כי הנה, פוסט שלישי בערב אחד, ללא אלכוהול, ללא כדורים, ללא סמים. ומפוסט לפוסט נהיה יותר שקט מבפנים. מקשיבה לאיימי וויינהאוס ומשהו לאט לאט נרגע.
בא לי על גבר גדול וחזק. בא לי להריח את העוצמה שלך לצידי. בא לי לצאת איתך מחוץ לארבע כתלי הבית, אתה עם הקסם הגברי שלך, אני נוטפת סקס, בשבילי ולכבודך. שיסתכלו עלינו ויחשבו עליך שאתה כנראה גבר גבר אם תפסת לך מישהי כמוני. אתה עם הריח המשגע הזה שאתה שם עליך שמחרמן אותי כל פעם מחדש, אני עם השמלה והעקבים, להרגיש סקסית ונחשקת ולא רק להסתובב בבית עם חולצה ותחתונים מול המסך הגדול.. רוצה שתגרום לי להרגיש נחשקת, שתוציא ממני בלי כל מאמץ מיוחד את התחושה הסקסית הזו שלא יצאה מתוכי מאז ווגאס.. אחחח... מתגעגעת לתחושה הזנותית הזו של ווגאס.. אולי אז גם יחזור השרביט.. זה יהיה נחמד.. מישהו שיוציא ממני את כל הדברים המייחמים האלה.. מישהו שעד סוף הערב, בחוץ, כל מה שיעניין אותי זה באיזו פינה נידחת אני פותחת לו את המכנס, מפשילה מעט את השמלה, ללא תחתון מתחת, ומתיישבת על הזין המופלא הזה.. כי יכולה, כי זורקת זין על המסביב, כי חיים רק פעם אחת.. כי אני הכי אני כשאני נוטפת סקס.. ואיכשהו שכחנו מלילית וזה כזה ביזבוז.. הגיע הזמן להתפרע קצת! זורם?
