לאחרונה אני מרגישה קצת פרנואידית.. משוכנעת שאנשים מסויימים רוצים להרע לי. כל מיני כזה.
אני ודאי יוצאת מדעתי.. לא רק זה. מקבלת ממנו וייבים של מתח מוזר ביננו אבל יודעת ש99% שאין כלום וזה בראש שלי.
ואז מישהו כתב לי שאני פשוט צריכה אהבה.
ומשהו בתוכי זז בחוסר נוחות.
כל השנים להיות או זו שאוהבת יותר או זו שנאהבת יותר. לעולם לא שניהם בו זמנית במידה זהה. תמיד מישהו מרגיש מקופח, תמיד מישהו חש קנאה לשני כי הוא אינו בטוח באהבה שהוא מקבל. ככה מרגישה לאחרונה. כל אהבה שניתנת לי אינה מרגישה לי אמינה. לכולם יש אג'נדה.
לחיות עם תחושות כאלה.. it has its toll on a person..
חברים מהמסיבה שהייתי בה הציעו לי להצטרף ולפגוש אותם מחר בדאנג'ן. חזרתי לנק' הפתיחה. האם ללכת? את מי לצוות אליי (כנהג ובעיקר מלווה)? האם זה לא מסוכן לי מדיי? חוויות כאלה מוציאות ממני 100% לילית. היא לא דופקת חשבון לאף אחד. אין לה אלוהים.
אולי בגלל זה היא קצת מפחידה אותי..החלק הזה בי מפחיד אותי..
אולי בגלל זה אני ככ זקוקה, עכשיו יותר מתמיד, לעוגן.. העוגן הגברי החזק שלי..
אייך?...