Bigger on the Inside

יש משהו משכר בתחושה של גופות על גבי גופות של אנשים, מי נאנח, מי נרעד, מי גונחת, מי הודף, מי מתלטפת, מי מתלקקת..

מה שהתחיל כערב רגוע, כולנו בחוץ סביב שולחן קטן, מי מעשן מה, מי שותה מה, צוחקים, מרכלים, ומרגע לרגע ההערות המיניות רק הולכות וגוברות, יד לוטפת יד, מבט בוחן נעצר על דמות ועולה חיוך קטן, הגיע מהר מאוד לגופות ערומים או חצי ערומים ברחבי הסלון והשאר בחדר השינה, מי אקטיבי ומי כצופה חרמן..

אני מצאתי עצמי עוברת בכל התחנות, מחפשת אל מי מתחשק לי להצמד, את מי בא לי לטעום, ובמי רק בא לי לצפות כדי להתייחם קצת מפורנו בשידור חי. מצחיקה אותי האבולוציה הזו שעברתי.. רק לפני שנה הייתי במפגש בדסמי ראשון שלי דרך חברים, וכשהגיע החלק של צפייה בזוג שמשתולל בחדר לעיני כל, הייתי המומה. כל מה שחשבתי על עצמי ועל הפתיחות שלי התרסק לי בפנים ורק רצה להבנות מחדש נכון יותר כדי להיות כמוהם, יותר כמוהם. להיות פתוחה באמת, לא רק לחוות דרך האחרים. ובטח לא למצוא עצמי במצב שבו עדיין מפתיעים אותי ככה.. כל החודשים האלה שחלפו הציפו בי מיליון חוויות ואנשים, היום אני מביטה על המפגש ההוא ומבינה כמה ונילית הייתי, כמה רעבה אני היום לחוויות האלה, בין אם הן בדסמיות או פשוט סקס חופשי, דווקא בגלל שהתעקשתי לחוות יותר ולהתנסות יותר כדי להיות כפי שרציתי להיות, כמוהם..

דמיינתי איך אצל אחרים הכל פתוח וקל יותר, אבל הרגשתי חסומה, לא יכולתי אפילו להכיל את המחשבה להיות ככה ערומה לעיני הנוכחים, באמצע הסלון על ארבע, גבר אחד עם זין של פיל מזיין אותי, ואני עם ישבן מונף וגוף מוטה למטה, מוצאת עצמי פתאום מורמת מעט, מזיזים לי את השיער, אני קולטת זין מול הפנים, בלי לחשוב פעמיים הפה מתמקם עליו היטב, עולה ויורדת, ממשיכה לקבל את הזין המטורף מאחור, קולות גניחה נשמעים מעל ראשי, מרימה מבט, הנמצץ ממלמל דברים לא ברורים.. אני מפסיקה. הוא על סף בכי.. בתגובה מקבלת זין בהדיפה חזקה מאחור, לא צריכה מילה נוספת, השפתיים חוזרות לזין שמולי. לפעמים לא צריך מילים.. בעבר לא יכולתי להכיל דבר כזה בדמיון. ביום חמישי הגוף שלי חווה את כל זה ועוד זעק לעוד.

החוויות האלה נערמות לי בראש.. לצידי היה זוג עם גבר נוסף, האישה שכבה על גבה שעונה על בן זוגה שעקב במבטו כיצד הגבר הזר מזיין אותה כך מולו.. באיזה שלב היא עברה על ארבע והיינו זו ליד זו. בעלה המשיך לעשות ביד תוך שהוא צופה בבת זוגו מקבלת זין של גבר אחר. היה משהו בקטע הזה שחירפן אותי. גם אני רציתי בדיוק את הדבר הזה. להרגיש זין זר כשהגבר שלי מולי, בין אם צופה בלבד ובין אם חווה אותי תוך כדי שגבר אחר מזיין אותי. זה מדליק אותי..

מתהפכת על הגב, שומעת אותו שולף מעצמו את הקונדום, מתקרב ומגיש לי את הזין שהיה בתוכי אל בין שפתיי, מתלקקת לי.. הראש מעורפל, מרגישה שפתיים רכות מוצצות לי פטמה, בלב קיוויתי לאיזו צביטת פטמה שלא הגיעה, ואז אצבעות גבריות ארוכות מוצאות עצמן לתוכי ומרעידות בי עולמות.. שולחת יד אל בין רגליי, יש דברים שצריך לנצל בעודם חמים.. אורגזמה אחת, שנייה.. אלוהים.. מביטה הצידה אליה, שולחת ידי וצובטת את הפטמה שלה, היא גונחת לשנייה ואז ממלמלת שאני חזקה מדיי, שזה כואב לה. משהו בתוכי נדלק כמו אורות עץ חג מולד. הזיק הבדסמי שלי התעורר לרגע, האהבה לכאב של האחר ניצתה בי.. אבל נאלצתי לרסן את עצמי. להזכיר לעצמי מי האוכלוסיה.. אני חייבת עוד מזה..

מאוחר יותר אחרי גשם זלעפות שנקש על החלונות יצאתי להתאוורר בחוץ לסגריה.. הקור היה נוראי אבל הריח של האדמה הרטובה, של הדשא.. משכר. הראש היה מעט מסוחרר. אחת הבנות יצאה איתי, קשקשנו קצת. היא האישה היחידה שם שמעולם לא ראיתי ערומה לגמרי או באמצע סקס של ממש. כך שלמעט נשיקות וליטופים לא קרה ביננו כלום. אבל בפעם הראשונה שנפגשנו במסיבה כזו היא היתה המלאך השומר שלי כשהגזמתי עם השתייה ומצאתי את עצמי בהכרה חלקית וגם זו תחת מעטה של סרט רע במיוחד. היא דאגה לי, אדם זר. מאז היא קרובה לליבי, גם אם אנחנו לא מתקשרות מעבר למפגשים האלה. תרומתה האחרונה היתה כשסידרה לי את הראש בעניין הלהביא את אחד הגברים שלי למסיבות האלה, עם האנשים האלה. חוסר המשמעות שיש לקנאה. שיחה קצרה אבל משמעותית.

אף אחד מאיתנו לא נראה ביום יום דבר מלבד נורמטיבי. אנשים מכל תחומי החיים, רווקים וגרושים. יש מדי פעם גם זוגות נשואים, אבל מבחינתי הם יודעים למה הם נכנסים ואני אוהבת לחשוב שזה באחריותם בלבד. הזוג האחרון שערבב אותי בתוך סצנות הקנאה שלהם כבר לא לוקח חלק במסיבות שלנו, אם באתם לסקס חופשי אז כולם של כולם לכמה שעות. בקבוצת הוואטצפ שלנו אין יותר מדיי חפירות, לשמחתי זה ממוקד. אף אחד לא דוחף לך עירום או פרובוקטיביות בכח לפנים, אבל כשנפגשים נעלמים כל המסכים, המחסומים, המסכות.. אף אחד לא מנסה לדרוך על אף אחד או לקחת מישהו ממישהו. בסוף הערב כל אחד חוזר לחייו בדיוק כדי שהיו לפני כן, רק מסופק יותר, משוחרר יותר..

הגוף הזה שלי בוגד בי בזמן האחרון, בחודשים האחרונים. הבשורות לא נהיות טובות יותר מבדיקה לבדיקה.
אבל שום דבר לא ישבור ולא יכניע את הרוח הזו שלי. והגוף הזה ימשיך לספק לי עונג כל עוד רוחי בגופי..! 
והעונג הזה שלי.. העונג הזה, שווה את הכל. אלה הרגעים המושלמים של החיים..