רכבת ההרים בדיוק מסיימת צלילה מהירה כלפי מטה, מתחילה להתכונן לטיפוס מעלה.
אני יכולה לשבש אותה לכל כיוון או לנתב אותה למקומות טובים.
יש משפט שאני אוהבת של מריאן ויליאמסון- "הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר מכול. אנחנו שואלים את עצמנו, איזה זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת, איזה זכות יש לכם לא להיות? (...) כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים."
אם אנחנו כאלה עוצמתיים, הדימיון הוא כלי פנומנלי שרובנו לא מנצלים באופן מיוחד, חונכנו לצנעה, לא להתרברב. עבורי התרברבות אפילו פנימית לא יאה. מן שריטה שאני מאשימה את החינוך הסובייטי על קיומה. כסוג של תירגול אני טורחת פעם בירח מלא להתעכב רגע מול המראה, לחייך אל עצמי ולהודות שאני מסכימה עם המחמאות.. רגע אחכ זה נעלם מאחורי פרגוד והצניעות הפנימית משתלטת.
צניעות ובדסמ. כן.. שילוב מעניין. יכולה לסיים סשן מלאה סימנים סגולים ושאריות ד.נ.א לא שלי על כולי, אבל לפנטז עם עצמי דברים קינקיים במיוחד אני נבוכה לעשות. מסמיקה את עצמי. מוזרה ככה.
"משיכה מינית היא חמישים אחוז מה שיש לך, וחמישים אחוז מה שחושבים שיש לך." ~ סופיה לורן
"הסקס היחידי שאיננו טבעי הוא זה שאינכם יכולים לבצע." ~אלפרד קינסי
רק צעד אחד קטן.. ו..