לפני 4 שנים. 10 בדצמבר 2019 בשעה 5:48
יום שלישי. אמצע שבוע.
אחד הימים של החודש היותר לחוצים בעבודה.
אבל הראש שלי במקום אחר.
מאתמול בערב חושבת על חוסר הסבלנות, שלי ושל רבים, הציפייה למשהו שמתעכב ואיך יודע אם בכלל יקרה בסוף או לא. לרוב המתנה ארוכה מעלה בי מחשבה על אכזבה שתגיע. והרי ברור שכל מחשבה, של יקרה או לא יקרה, הינה ברת סיכוי התגשמות של 50%..
הנטייה להיות מוטרדת דווקא מהסיכוי השלילי, אינה מוצאת חן בעיניי. רוצה לקוות דווקא לחיוב. לצפות לו אפילו.
לכל הפחות אומרת לעצמי, אם משהו נקודתי לא קרה למרות שרצית וניסית ויזמת והשתדלת- כנראה שזה לא נועד להתקיים ברגע זה. אולי מחר, אולי שבוע הבא ואולי פשוט לא. וזה גם בסדר.
יום שלישי, שמרגיש כמו רביעי, ועדיין חסר בו..
