זה כנאה יהיה כתוב מוזר ומבולגן אני מתנצל, מתקשה לעשות סדר במחשבות שלי בתקופה הזו.
עבורי, כמו עבור כולנו פה, הימים האחרונים היו קשים ומוזרים.
מעבר לאסון שקרה וחוסר השגרה שממשיכה פה, על עצמי אני יכול להעיד שהדבר גורם לי להמון ביקורת עצמית.
זה התחיל בשבת בבוקר, התעוררתי כמה דק לפני ואז פתאום אזעקה בתל אביב שגרמה לי לתהות אם אני מדמיין. בווטסאפ המשפחתי רשמו על קיבוצים בדרום שהייתה בהם חדירה ואני מנותק לא הבנתי את גודל הדבר חשבתי שאם הייתה רק אזעקה אחת בכל זאת יתקיים מופע של ברונו בערב. חמישי בערב לשותף הייתה חתונה של חבר קיבוץ ואח שלו ואחותו עדיין מתארחים אצלנו ישנים.
יום למחרת כבר ממיינים ואורזים בכיכר דיזנגוף, חברה מפונה מהצפון ומצטרפת.
שאכטה ראשונה בצהריים, למחרת כבר בבוקר, ואני מאבד יכולת ריכוז בכל דבר שהוא כבר שבוע, אבל אין מה לומר זה מנקה את הראש מכל החששות והמחשבות על המצב.
כמה ימים שאנחנו נשארים ביחד כמעט כל היום, מבשלים ומתנדבים, עושים קניות ואוכלים, כמעט הכל ביחד.
כבר יותר משבוע שהבית שלי הוא לא ממש בית שלי, אני והשותף מארחים את אחים שלו ועוד חברה מהצפון. אני בנאדם של שקט וטלוויזיה ברגעים מתים כשאין ים או חבר לפגוש וזה לא באמת אפשרי שכל הזמן יש ארבעה+ אנשים בסלון שמדברים וזזים סביב, אבל מי אני שאתלונן על דבר כזה עכשיו?!
החרמנות קיימת והחשק המיני חלש מאוד, ומודה שאחרי עשרה ימים עולה הרצון שהוא יצוץ בחזרה אבל מרגיש קצת אשם. אני בניתוק כמעט מוחלט, לא רואה חדשות, לא מתעדכן, נכנס לאינסטגרם פעם ביום רק וגולל למעלה למטה בגריינדר בלי רצון לכלום.
בא לי לחזור לעצמי, בא לי לסבן בחור חרמן במקלחת ובא לי למצוא מישהו מאונן בשירותים ולתת לו לגמור לי על הערווה בתוך התחתונים. בא לי מישהו שיתחרמן לי על התחת או הרגליים ולא יפסיק לאונן עליהם כשאני בשלי ובא לי מישהו שיקשור אותי בצד ויביא בחור אחר להתענג איתו בסטוץ קצר צמוד אליי שלא יכול להשתתף. בא לי לחזור לעצמי.
ובינתיים רק הלכתי ליזיז, שפתח לי בטארוט לפני שהספקנו להיכנס למקלחת שהוא יסבן ויפתח לי קצת את החור עם האצבע, ודיכאון ולחץ המצב שעלו הרגו כל טיפה של חשק עבורי.
איפה בתקופה כזו אמצא אנשים שיתנו לי לצפות, לסבן כשהם מאוננים לעצמם במקלחת, לקחת חלק רק בחלק קטן ממשהו אחר, ללטף בזמן שהם משחקים עם אחרים, כדי להחזיר לעצמי את החשק שלהם כבר יש??