|
|
|
אני מתגלגל בתוך צחוקך
אוכל דובדבנים מתוך שדות לחייך.
אז בואי ונימתח את מפרשי מיטתך,
את תהיי הסערה, אני אהיה קברניט,
נלך למקום שבו אושרך,
ימציא לי כובע של צייד לך זנב של שפנפנית.
אז אולי כן הלילה דסדמונה?
לא יהיה לנו לילה אחר.
שאחר-כך - לאט, לאט, לאט...
זה סוף המסע, ידי על צווארך,
היה נחמד, חבל אבל תביני ...
שילחי לקסיו עוד ניפנוף במיטפחתך,
קניתי לך כרטיס מכאן אל חיק האלוהים.
ואין למי לחכות
נשברו כל הכלים
וכל המילים ריקות
וכל המעשים תפלים
והשמש הולך ובא
והרוח בך לא קמה
אם אינך מצפה לתשובה
אז למה?
תשאל למה?
בסוף היום בקצה המסלול,
מעברו האחר של ההר התלול.....
בתוך השחור, בלב הערפל,
בעומקו הדומם של הים האפל,
כשאתה רואה את השקרים,
מה נשאר בעצם? רק כמה חברים
לקחת את היום (כל יום) בין השקרים לשברים
אחרי שהקשרים נפרמים
האזיקים נפתחים
הגוף מעכל
החיבוק מכיל
והעיקר הוא האפטר קר
מגיע הרגע בו גם הלב הכבול משתחרר
נותן יד מחזקת לנפש
לשחרר....לתת לכל התחושות לצוף למקום הנכון
כי שם..ברגעים של אחרי מגיע השיא האמיתי
בתוך כל אי השקט שרוגש וגועש
את חייבת אי של שקט
שם,על/בתוך/מעל האי הזה תמצאי רוגע
שם אדע לקרוא אותך לכל האורך,רוחב,עומק
להבין אותך,את הסערות שבך,את הסופות שאינן נגמרות
להטריף את מוחך,להרעיד את גופך,להשתיק את כל הפחדים כולם
בתוך כל אלה....את חייבת למצוא אי של שקט
שיהיה לך מקום מפלט,עוגן מחזק,מקלט בטוח
כי בלילות שנתך נודדת
וכל חלום הוא למורא
הטי אז את אוזנך לשקט
קול חסד רחמים עוד יעלה
הנה הוא בא
כי בשבילו נפשך נשמרת
הרי קרבה היא השעה
עד ששדוד בזרועותייך
ייפול בסוף הדרך כשישובו לגבולם
דמותך היא צל
שושן קמל
אך בשם האל, כה זך.
אני שונא, אוהב עד תום,
בטירוף הזה היום,
הן לא אשכח אותך...
ימים של כן
ימים של לא
ימים רבים (מדי) של אולי
אתמול עם חיוך בלתי נגמר
ומחר?ירדו הדמעות כי נגמר
להתעורר איתו/אתה במחשבה הכי הכי בעולם
להיכנס למיטה בלילה ולחבק את הכרית הרטובה מדמעות
לתת לגוף לחוש את הכאב שהוא מעניק לך.....
אבל הכאב האמיתי לא נמצא שם...הוא נמצא עמוק בנשמה
ואת הכאב הזה...שום יום של "לא" ו"אולי" יוכלו לפוגג...
ביום של "כן" הוא המלאך בלבן....
ביום של "לא"....הגיהינום הוא הגבול
להביט עמוק לתוך הנפש שלך...במבט שלך
לנסות להבין,להכיר,לדעת
למצוא את האהבה את אשר חשקה הנפש
אל אשר עורג לו הלב
לגלות אותה,את האהבה,לחזור אליה ולהתאכזב
למצוא את השביל הנכון,הראוי,הרצוי
לנווט את הראש בעקבות הלב,להוביל את עצמך במורד
לגרום לעצמך להתרומם אל גבהים כדי לחפש
לזרוק את עצמך אל תהומות כשנכונה האכזבה
ושם,במרתפי אהבתך, היא תמתין לך....
האהבה האמיתית/המדומיינת/המדוייקת/השקרית/המבלבלת
היא תהיה כואבת,זועפת,לפעמים כואבת...
אבל זהו המרתף שלך...רק שלך
אם אהובייך יפקירוך, אם תחניק אותך בגידה
אם לשלום כבר איש אותך לא יברך
אנשי הגשם יכתירוך למלכתם היחידה
ויחלקו איתך את לחם צערך.
כשאוהבייך ישכחו
וכל כלבייך ינבחו
אנשי הגשם יאספוך אל מיטתם.
והם ירימו את ראשך
ויאמצו את ייאושך
לחממך בפרורי אהבתם.
