לפני 10 שנים. יום רביעי, 9 בנובמבר 2016 בשעה 7:08
אני מתגלגל בתוך צחוקך
אוכל דובדבנים מתוך שדות לחייך.
אז בואי ונימתח את מפרשי מיטתך,
את תהיי הסערה, אני אהיה קברניט,
נלך למקום שבו אושרך,
ימציא לי כובע של צייד לך זנב של שפנפנית.
אז אולי כן הלילה דסדמונה?
לא יהיה לנו לילה אחר.
שאחר-כך - לאט, לאט, לאט...
זה סוף המסע, ידי על צווארך,
היה נחמד, חבל אבל תביני ...
שילחי לקסיו עוד ניפנוף במיטפחתך,
קניתי לך כרטיס מכאן אל חיק האלוהים.