|
|
|
לפעמים שיר הוא לא רק מילים.
לפעמים שיר הוא רק צלילים.
לעיתים,מילים מטופשות.
ולפעמים......
המילים הן הכל.
אם יש סקס אחר, בעולם אחר
נשים חדשות ויודעות
למה לא יביאו כמה
ללמד את נשינו היגעות.
(שיר שמתחבר לתחושה של בוקר)
חתכים קטנים.
חתכים גדולים.
מה שנצרב בעור מגליד,מחלים.
משאיר זיכרון עמום של פעם.
סוג של תקווה לפעם הבאה.
חשש מהפעם הבאה.
הכי מהותיים,הכי משמעותיים, הכי כואבים.
הם אלה שנצרבים עמוק, במקום נסתר מהעולם.
בין הנפש לנשמה
בתוך הנפש,בתוך הנשמה.
בין חדרי הלב...
ומחוצה לו.
מילה קטנה.
כמעט סתמית.
מקפלת בתוכה כ"כ המון.
בלעדיה...
תלושים.
חשדנים.
חסרי אמון.
בכל כך הרבה פעמים (יותר מדי)..........היא כ"כ חסרה....
If you search for tenderness
It isn't hard to find
You can have the love you need to live
But if you look for truthfulness
You might just as well be blind
It always seems to be so hard to give
מתרוצצות המחשבות מעצמן
חיבוק חזק וחם, עוטף, מכיל.
נשיקה חמה, מהודקת, יונקת, שואבת ומעניקה.
חום הגוף מתערבב, יוקד.
ממגנט גוף ונשמה.
תנועה הרמונית כובשת, בועלת, משכרת.
כואב ואוהב מתמזגים.
עיניים עצומות, פיות פעורים, שפתיים יבשות.
מטמיע עצמי בתוכה....מכילה, אוהבת, משתוקקת.
עוד רגע נתמזג עם ה - DNA. מזוכך,מזוקק.
תמהיל עוצמתי של רגשות מתמוססים.
(היה חלום...אך גם הוא עבר.....)
מה עושה אותנו שבויים של עצמנו?
שבויים של אחרים?
מחשבות שמביאות גוף, נפש, נשמה, להרמוניה מושלמת.
ואחרות שלוקחות את המושלמות אל רסיסים קטנים .
להיות פעם עם הראש בעננים.
ופעם אחרת.....הרגליים מתבוססות במדמנה של זכרונות מדובללים.
אז מי אמר שמחשבה יוצרת מציאות?
(הגיגים של יום מלנכולי)
התודעה הצרובה היא הדבר אמיתי שיישאר
הכאב הפיזי (אם ישנו) יילך וייתפוגג
הצלקות יגלידו
הזכרונות ייתעמעמו
מה שנגע בנפש.
נצרב בתודעה.
נחרך בנשמה.
איתנו לעולם!
עבר כבר זמן מאז כתבתי אות
זה לא זורם פשוט באצבעות
הצליל הרך ההוא כבר לא כל כך נשמע
עץ בלי שורשים באדמה
אבל....
למרות כל אלה
אם תגעי בי, בנשמתי
תראי עד כמה עמוקים השורשים
נשים רבות ידעתי
כה שונה היה אופיין,תחושותן
היו בהן יפות...אך לא אותן אהבתי
אחת הביאה יופי
שניה את השלווה
אחת את הנפש המסעירה
והאחרת....רק דממה
אחת שורטת וצורבת
שניה מתעטפת ומתכרמת
אז איפה היא?
זו שאת החלומות טורדת?
(אינטרפטציה חופשית לשיר של יוסי בכר)
לא תמיד כשמחייך אלייך, זו תחילתה של חברות מופלאה.
לא תמיד כשקורץ לך, זה מרמז לך להתכונן.
לא תמיד כששולח הודעת בוקר טוב, זו הקדמה לשיחת נפש.
לא תמיד חיבוק שלנו מסמן את הדרך למיטה.
וגם....
לא תמיד מבין למה את פונה אליי
לא תמד מבין למה אני עונה.
לא תמיד מבין את ההתעלמות שלך.
לא תמיד מבין למה עונה לך.
לא תמיד מבין מה את רוצה
לא תמיד יודע מה אני רוצה
אבל תמיד,כמעט תמיד, לא מפסיק לחשוב......
עלייך ועליי.
מתחיל עם עננים ורוח וגשם(כמעט אין)
תיכף יבוא הגשם, ירטיב הכל
הרחובות יישטפו...(גם הרטיבות שבפנים רק תגבר)
להביט על הטיפות משמיים ולדמיין את הטיפות ההן...
הזולגות בין הירכיים
נוטפות לאט...מבקשות מקום לנוח...לפנות מקום לטיפה הבאה
לטפטוף הזה שבין הירכיים...שום מטריה לא תעזור....
רק כיפת ברזל הולמת!
