קווי מחשבה

יש ונדמה, הזכרונות אך הבל ...

בכל צעד שאנו עושים בחיינו הבוגרים אנו נזכרם במשהו,במישהו,במישהי

לפעמים הזיכרון נעים,לעיתים כואב,לעיתים סתמי

את הזיכרונות הטובים אנו לרוב שוכחים...לרוב

את הזיכרונות הרעים אנו מותירים ברקע...לרוב

משאירים כדי להיזהר, להישמר שלא לחזור.

אז מה עדיף??מי יודע??מי קובע??

בעיני, עדיף להשאיר חותם כואב....כדי להיזכר תמיד

שיהיה משהו שיצרב, יכאב, יטריף.....כדי שלא יימחק

חתימה על גוף חשוף - אפשר לכסות

חתימת התודעה - זה בלתי נשכח,בלתי נמחק (ואולי גם בלתי נסלח)