שבת, שעת בוקר מוקדמת....כביש 6...עמוס גדוש כמו יום חול.
נופים משתנים,ירוק,מתועש,בנוי
תיכף חריש, ואדי עירון עם הירוק המתפלש באבן.
מבטי ביעף על הווילות החדשות,הבתים המתפוררים
עולם שלם חבוי שם..בין הבתים הללו
עולם שלצופה מבחוץ אינו מכיר,אינו יודע,מעולם לא נחשף
מחשבה נודדת אל ראש...מי לפנינו,לצידנו,מאחורינו?
מי שולט ומי נשלט?מי כואב ומי מכאיב?
כל אדם נשפט...האם יודע הוא את עולמי הסודי?הסמוי?
האם שותפה היא לחוויה?
גולשים אל העמק ממזרח...חבלי ארץ נושקים זה בזה
ג'נין מכאן,גלבוע משם
עצירה בפאתי הדרך,בין העצים הסתורים
כשעין אינה צופיה, עין אחרת בוכיה
ענף רך נקטף,מכנס מופשל
ישבן מוצלף,מואדם,חוטף,נחטף
יד מונחת בבטחה על פיה....יד שניה אל עבר הכוס הלח
באיווחה מבתק את פלחי ישבנה החמים,הסמוקים
חדירה מהירה,בוטחת,צורבת,מקהה חושים,מביע בלי מילה.
חובט בה,חובט בתוכה,חורך נשמתה,צורב את דמותי בה.
שם,בטבע,בינות עצים סתורים,קולה לא נשמע,רק גופה רטט
שם..בין מסע למטע....היא חשה :
"אני שוב אישה"