את מוגנת
כך את אומרת לעצמך
אחרי שנים של נסיון,של צריבה,של שריפה....את מוגנת
למדת לייצר לעצמך את מעכבי הבעירה שלך
מכסה בשיטתיות כל פינה בנשמה,בתודעה
עוטפת את כל הווייתך,כל יישותך...במעכבי הבעירה האלה
אף אחד לא יצית אותך בלי שתרצי
אף אחד לא יישלח בך את האש הזו שתכלה אותך
כי את מוגנת
את כבר למדת על בשרך,בנפשך,בהווייתך
למדת להיזהר ממילה מדליקה
ממשפט מחמם
מגיץ שמבעיר לך את הנשמה
מרמץ שמעביר בגופך תשוקה יוקדת
את מוגנת
את יודעת שהאש ההיא, ששרפה אצלך את הגשרים, כבר לא תחזור
האש ההיא שאיכלה את כל הרצונות, את התאוות, התשוקות...
האש ההיא כבר לא תבוא
היא כבר לא תיכנס לתוכך
את מוגנת
את לא זקוקה לשום סופר טאנקר שיכבה את האש הזו
כי האש שאת מבקשת היא "אש האהבה" ולא אחרת
ולכן....את מוגנת.
אבל...אפילו את יודעת,
עמוק בפנים, את יודעת
ברגע האמת..
מילה,משפט,מחווה קטנה, מבט עורג
יפיחו את הרוח הקטנה הזו
הרוח שתבעיר את האש מחדש
תשא אותך על כנפי הלהבה
ואז,או אז, תביני כי שום מעכב בעירה לא יעזור
או אז, אחרי שתחושי את החום, הלהבה המלחכת את שולי תודעתך
כשתביני כי לא לאש הזו פיללת, לא אותה ביקשת
או אז.....
תמצאי בתוכך את הסופר טאנקר שלך, זה שהכנסת למחסני התודעה
תפעילי אותו שוב...בכל העוצמה, לכבות את אשר מאיים
ואז שוב, מחדש....
תייצרי את מעכבי הבעירה מחדש
ושוב,
את תהיי מוגנת.
עד הפעם הבאה......
