לפני 6 שנים. 24 במאי 2018 בשעה 9:43
בדקות של אחרי
אוספים את עצמנו
את הנפש שלי, את הנשמה שלך
אשר התחברו במחול בלתי נגמר של תחושות
של רגשות
של תהומות
של שיאים
אורזת את עצמך בתוך קופסה קטנה
בלתי נראית
מנערת מעצמך כל תחושה, כל מחשבה
מותירה זיכרון קטן שמוטמע שם עמוק
נשיקה חטופה,חיבוק צונן,מבט מרוחק
זה מה שנשאר.
מסערת הרגש.
מסופת התשוקה.
אותן תחושות בכל פעם.
אותו ניצוץ שכבה מיד אחרי.....
הוא אותו זיק שמדליק תמיד מחדש
"אבל אני תמיד אתך,
רואה אותך אבל איני נראה
כשאת שם, מה נשאר לך....
ממני כעת?"