קווי מחשבה

בקרון הלילה.

בין פורטו לסביליה.

הקולות מהתא הסמוך לא משאירות מקום לדמיון.

Más
Por favor más

שוצפים וגואים

מתלחשים לרגע

ושוב מתפרצים

צרחה חנוקה, חבטת גוף אל גוף, צעקת ה Más הקולנית, המתמשכת....

עד לשקט שהשתרר

(הדמיון שגואה)

והמשפט שנלחש אל חלל האוויר

Gracias mi señor

אותה אהבה, אותו חיבור, אותן רצונות, אותם גבהים...

אנשים שונים...שפה שונה....

רק התשוקות מדברות בשפה אחידה