11 לאוגוסט 2016.
שתיים בצהריים, אמצע היום. צריכה קפה דחוף כדי להתעורר, חושבת לעצמי. נכנסת לקפה נגשת לקופה: תטעיני את הכרטיס, וקפה בבקשה. שנייה אני עסוקה רני (שם בדוי) תעזור לה בבקשה. נגשת אלי, מבטך ברצפה. כן, אמרת. מה את צריכה? הסתכלתי עליך, נעצרה לי הנשימה! וואוו איזה נוכחות מרשימה, קעקוע מהמם על זרוע ימין עוד אחד יפה יותר מהקודם בשנייה, שיער שחור יפיפייה, לבוש בשחורים. נעצתי מבט, הבנתי מיד. אני צריכה הטענה והפוך בבקשה. קודם הטענה ואח"כ הפוך ענית לי בטון החלטי. אין בעיה, מה שתגיד. אמרתי בטון רך ונעים. הרמת את הראש, מי זאת הסתקרנת? הסתכלת עלי, מבטינו נפגשו, קראנו זה את זו באותה שנייה.
הושטת אלי את הכרטיס, הושטתי את ידי אליך. ראיתי את עינייך נועצות מבט בלק הכחול שעל ציפורניי, החלקת אצבע עליו כאילו לאשר את הדבר. האנרגיה הייתה באויר. לקחתי את הקפה הלכתי. חשבתי לעצמי, אוף, למה אין לי כרטיס ביקור עלי? חזרתי למשרד פתחתי את המגירה. הוצאתי כרטיס ביקור ורצתי לחברה.
את חייבת לעשות לי טובה, תקחי את הכרטיס וצאי לשדירה. תיכנסי לקפה ותתני את זה לברמן עם השיער השחור, את לא תפספסי, תגידי לו הוא כבר ידע:))
סיפור בהמשכים...
נ.ב. ולכל מי ששואל, כן, כל זה אכן קרה.
נינה
https://s4.postimg.org/xsgh1cdgt/20160812_084409.jpg