אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

נינה117

מוצאת את עצמי לעתים קרובות נזרקת, שופכת מוציאה על המקלדת את כל העולה על רוחי. בהנאה גדולה!
לפני 9 שנים. יום שלישי, 26 בדצמבר 2017 בשעה 18:30

אני כועסת. אני כועסת על עצמי. איך נפלתי כך? הכעס מתעצם ומתגבר. הרי את לא מטומטמת. יש לך ניסיון חיים. אז איך יכול להיות שדווקא הגבר הזה שיתק אותך מבפנים. הקרביים מתהפכים, הלב כואב ודואב. מתי זה יעבור? מתי אפסיק להרגיש את הכאב? אני תוהה. כמה זמן עד ההחלמה? תחושת בוז עולה על פני, ואינני יודעת לומר אם תחושה זאת כלפי. הוא בטח מרגיש טוב עם עצמו, אני בטוחה. כוח רצון יש לו ללא תקנה. הרי אם לא, היה מתקשר ואומר: מתי זה ייגמר? אולי די עם זה, מספיק! והמציאות הינה שאני מודה, שאני ממש לא יכולה להמשיך עם המלחמה. ניצחת! 

מזל שהוא לא חבר בכלוב. אבל במחשבה שנייה, הוא מלך השליטה. 

נ.ב. זה נכתב היום ה 22.2.18

 

נינה


לקרוא ולהוסיף תגובות, הרשמ/י או התחבר/י.

הרשמ/י התחבר/י