בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

נינה117

מוצאת את עצמי לעתים קרובות נזרקת, שופכת מוציאה על המקלדת את כל העולה על רוחי. בהנאה גדולה!
לפני 6 שנים. 11 במרץ 2018 בשעה 21:14

הפוסט הבא נכתב כבר לפני חמישה חודשים אך לא עלה לאויר. בחרתי להעלות אותו היום ולומר שתמיד תסמכו על האניסטינקט שלכם. הוא לא סתם מאותת לכם.

לבי כואב, פיזית מרגישה את הכאב. כואב, ודואב. אם רק היית יודע כמה שנאה יש לי כלפיך, עכשיו, ברגע זה, היית נשרף תיכף ומיד. מתפורר לאפר, נבלע באדמה. נבלע בדיוק כפי שבלעה אותך האדמה, לפני שלושה שבועות!

קראתי הרבה לאחרונה אתה יודע, והגעתי למסקנה אחת, שרק פסיכופת מסוגל להתנהג כמוך. יש לך כל כך הרבה תכונות שמצביעות על כך. כנראה שאתה borderline הדבר היחיד שלא כל כך מסתדר לי עם היותך פסיכופת זאת העובדה שאתה לעיתים נעלב. ועל אף שלהיעלב זוהי תחושה שלילית. עדיין, זהו סוג של רגש. אז אולי בכל זאת יש לך את היכולת להרגיש??? אני תוהה. ופתאום עוברת בי המחשבה וההרגשה שכמה שאהבתי התחלפה. כן שונאתתתתתת אני...שונאתתתתתת את העובדה שהכרתי אותך, בטחתי בך, הכנסתי אותך לחיי. לאחר שנים שהייתי לבד, בטחתי, פתחתי את דלתי, והאמנתי. האמנתי בך. האמנתי בנו, בחוויות שעברנו ביחד. שבעה חודשים צמודים, ואז פוף ביום אחד נעלמת ואותי זרקת כמו תפוח אדמה לוהט. לא התקשרת שום כלום. רבנו, והיית צריך להתנצל. אני הייתי מתנצלת אם הייתי פוגעת במישהו אחר. אבל לא, זה לא מה שקרה, זה אתה שצריך לשאת באשמה.

אנחנו מכירים? אני תוהה? האם כל זה קרה במציאות או באגדה??? 

הייתי רוצה שתתקשר ולו בכדי, על מנת שאוכל להקיא אותך מתוכי. 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י