פוסט זה נכתב כבר לפני מס' חודשים ולא עלה לאויר, נקרא לו "פוסט המריבה". היום בדיעבד יש לי כבר את כל התשובות לשאלות שהתחילו בתחושות שהתחלפו בחלוף הזמן, לאמיתות.
עבר כבר חודש מאז המריבה. חודש של געגועים, תסכול, זעם, ושנאה. חודש של תובנות והבנה ששום דבר לא השתנה. זהו עכשיו זה ברור, אני יודעת, אתה לא בשבילי. כנראה שאף פעם לא היית. אחרת לא היית מתנהג כך. לי יש סטנדרטים גבוהים. אני יכולה רק לשער שישנן שתי סיבות בגינן אתה לא מתקשר. אחת שאינך מעוניין, והשנייה שנפגעת ולכן מחזיר בחזרה. אז בכל מקרה גבר אוהב לא נותן לבחורה שלו לחכות. לא נותן לחודש לעבור כאילו לא קרה כלום. האם אני רוצה שיתייחסו אלי כך? לא! אף אחד לא רוצה שיתייחסו אליו כמו שלא היה מתייחס לאחרים. אז גם אם תחזור, אתה פשוט לא עומד בערכים שמלווים אותי. מגיע לי יותר, מגיע לי הרבה יותר! אז דע לך שגבר אוהב דואג לבחורה שלו שלא תיפגע, יותר ממה שכבר נפגעה. לא משאיר אותה כך תלויה באוויר. מבלי לקחת אחריות ולומר מילה. אז שלום לך...החלטתי להרים את הכפפה ולקחת שליטה בחזרה. זהו נגמרה לה תקופה אני ממשיכה הלאה במודע. היום זהו יום המפנה. איבדת אותי לעד. הזכרון היחיד שיהיה לי ממך שנתת לי שירות בדירה. אני מוחקת הכל את כל הזכרונות הטובים והרעים ביודעין, ומביטה עם הפנים, לפנים.